ינואר 2022

אהבה למהות ואהבה לסגנון

מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי יציב

כדי שאהבה אמיתית תזרום בינינו עלינו להכיר באני האמיתי שקיים בנו. ככול שנזהה את הרצון הטוב שקיים בנו, ההתנגדות תרד והקבלה תעלה. זוהי למעשה אהבה למהות שבנו. המהות נשארת קבועה וזהה – כוח אין סופי של כוונה טובה: הכוונה לתת יותר ולהיות קרובים ומחוברים יותר, בחווית אחדות והרמוניה גדולה יותר. זו הכוונה הטובה שנמצאת במהות של כולנו.

בנוסף לאהבה למהות, ישנה גם אהבה לסגנון. סגנון זו הדרך המיוחדת והיצירתית שבה כל אדם מתבטא. סגנון מתאפיין בדברים רבים כמו צורת דיבור והתנסחות, מראה ולבוש, תנועה, מבט מסוים, צורת התפיסה ודרך החשיבה, העדפות ותשוקות ליצירות תרבותיות שונות, הרגלים, יצירתיות, ביטוי ייחודי של חוזקות וכישורים ועוד.

הסגנון שבסופו של דבר מופיע, הוא לא של החיצוני או של הפנימי אלא שילוב של שניהם, כאשר התוצאה תהיה מושפעת יותר מאני החיצוני או הפנימי.
הסגנון הייחודי (של האני הפנימי) לא באמת משתנה, אלא רק יכול להיות מדויק ועמוק יותר.

אם הסגנון שנבטא יהיה יותר של האני החיצוני, זה סגנון שיהיה פחות ייחודי ומקורי, כי למעשה עם או בלי לשים לב אנחנו נעתיק סגנונות של מי שנתפסים בעינינו כ"נשגבים". במילים אחרות סגנון של אני חיצוני תמיד יהיה מזויף ולא אמין. לעומת זאת, ככול שנתחבר לעצמנו באמת, נזהה את הסגנון הייחודי שבנו, ונבטא את עצמנו בכנות גדולה יותר.

בכל אופן כדאי לעשות את האבחנה בין מהות וסגנון. לפעמים גם כשאדם לא מאוד מחובר לעצמו אנחנו נזהה בו את הסגנון הייחודי שיגרום לנו למשיכה לאהוב אותו יותר. במילים אחרות, הסגנון הייחודי שבו משך אותנו באופן מיוחד. במצב כזה יהיה לנו קל יותר להכיל גם את סגנון ההתנהגות שלא באמת מתאים למהות – סגנון ההתנהגות האלים של האני החיצוני: במילים פשוטות, יהיה לנו קל יותר לקבל אותו גם עם הטעויות שהוא עושה, גם עם הדרמות שהוא נכנס אליהן כ"נחות", האופוריות שהוא נכנס אליהן כ"נשגב", נקבל אותו יותר גם עם הדרישות הלא הוגנות, והדרך הלא מכבדת שבה הוא מתנהג. לא מתוך הסכמה לכך, אלא פשוט יהיה יותר קל להבין ולקבל זאת כשיש בנו אהבה לא רק למהות, אלא גם לסגנון הייחודי של האני הפנימי שקיים באדם.

כשאנחנו לא מזהים את הסגנון הייחודי, למעשה זה כי לא זיהינו מספיק את המהות, ו"אנחנו" (הנשגבים) נחשוב שזה "אדם עם סגנון דוחה". (כאילו שהסגנון הדוחה הזו המהות שלו).

כדי לזהות את הסגנון הייחודי שקיים בנו, עלינו קודם לזהות את המהות – את הרצון הטוב שקיים בנו, ולהגדיל את הידיעה שהרצון הזה הוא מה שבאמת מגדיר אותנו. ככול שנזהה את המהות, יהיה לנו קל יותר לזהות את הסגנון הייחודי.

לפעמים אהבה אמיתית מורגשת בקלות. אנשים מזהים את המהות זה בזה ונמשכים גם לסגנון הייחודי.

בתחילת הספר סיפרתי שכשהייתי ילד בן 10 בערך, הרגשתי ממש מאוהב בילדה מהכיתה שלי. סיפרתי שהרגשתי אהבה כל כך גדולה כלפיה שאפילו שהיו גרביים מסריחים מפוזרים אצלה בחדר, זה לא הפריע לי.

היינו קרובים רק למשך שבוע או שבועיים ושום דבר "רציני" לא המשיך מאז. שבוי בתוך הזדהות עמוקה עם האני החיצוני, המצוקה של הנחות הובילה אותי למהר להתקרב אליה, לקבל יחס ולהרגיש נשגב. ברגע שחשתי דחייה מסוימת מצדה (אפילו לא דחייה גדולה), נכנסתי לדרמה ענקית, הרגשתי התרסקות גדולה, כי תפסתי על עץ מאוד גבוה, התנפצה לי בועה מאוד גדולה, ואפילו הרגשתי ש"נשבר לי הלב". התמימות, הקלילות ושמחת החיים שהיו בי כילד, נהרסו באותו יום.

לא מעט שנים אחר כך, ניסיתי ללא הצלחה להבין מה בדיוק קרה, האם זו באמת היתה אהבה או נטו תשוקה טיפשית של ילד שהתבלבל?

בהחלט היה בילבול רב ואהבה מדומה, אבל לא רק. ויכולתי לדעת זאת בוודאות בערך עשרים שנים אחר כך, כששוב נפגשנו אחרי כל כך הרבה זמן.

שמחתי מאוד על ההזדמנות לנסות "לסגור מעגל", ידעתי שאם אראה אותה שוב, אוכל לקבל מושג טוב האם היה חיבור אמיתי כלשהו או שזו היתה רק אשליה טיפשית.

ישבנו ודיברנו כמה שעות ומהר מאוד זיהיתי את המהות ואת הסגנון – בדיוק אותו סגנון ייחודי שהיה בילדה נשאר בה! מצד אחד נדהמתי לגלות זאת ומצד שני זה היה ברור שכך זה פשוט אמור להיות. וברגע הזה הבנתי שאני יודע שהאהבה שהרגשתי במידה רבה היתה אמיתית לגמרי. ביחד עם זה, לא הרגשתי תשוקה רומנטית ומהרבה סיבות לא היתה התאמה לקשר שהוא מעבר לידידות. אבל, הגילוי שבכל זאת הרגשתי אהבה אמיתית יצר בי הרגשה נפלאה, ונתן לי הרבה תקווה להמשיך לגלות את הדרך לאהבה אמיתית.

אפשר בקלות להתבלבל ולחשוב שתיארתי תסריט של סרט רומנטי, אבל על אף האהבה האמיתית, זה ממש לא הסיפור.
חיבורים עם בני אדם כמובן יכולים להיות ברמות שונות ובהקשרים שונים.
חיבור שהוא למהות הוא כמובן החשוב ביותר.
ככול שהחיבור למהות עמוק יותר, כך גם נזהה את הייחודיות שיש בכל אחד ואחת מאיתנו.
לזהות את הסגנון הייחודי שיש בנו ובאדם מולנו זו חוויה נהדרת שבהחלט מחברת, ועם זאת, עוצמת המשיכה לסגנונות שונים תהיה שונה באופן טבעי וזה כמובן בסדר גמור. 

השוני בסגנון לפעמים לא יהיה מועדף עלינו, אבל זה לא אומר שלא נקבל את השוני.
לדעתי, כל העוולות שנעשים בעולם בסופו של דבר מתחילים מכך שאין מספיק קבלה לשוני בסגנון בינינו. מסיבה זו ראינו שלילת זכויות לשחורים, לנשים, לבעלי חיים וכו'. אנחנו רואים לאורך ההיסטוריה את האני הנשגב מתנהג באלימות בגלל שהוא תופס את עצמו כנשגב. הנשגב מחשיב את עצמו נשגב תמיד בגלל שוני מסוים בסגנון שכביכול הופך אותו לנשגב: צבע עור, מין, פרמטרים שונים במראה, בהתנהגות, ובהקשרים תרבותיים נוספים כמו לאום, שפה, מנהגים, מעמד, הון וכו'

הנשגב תמיד מתרץ ומצדיק את העובדה שהוא לוקח יותר לעצמו על חשבון אחרים, כי אחרים נחותים ממנו – הרבה יותר שונים ממנו. מי שדומה לו יותר, יקבל יותר.

זו הסיבה שסגנון של אני חיצוני תמיד מועתק ואף פעם לא ייחודי: האני החיצוני יודע שאם הוא יהיה יותר דומה ל"נשגבים" אחרים, הוא יקבל יחס מועדף. עם או בלי לשים לב אנחנו מעתיקים את סגנון הדיבור, המראה, ההתנהגות וכו' ובלי לשים לב "מוכרים" את האני האמיתי לטובת יצירת רושם מזויף ומועתק. 

מתוך תפיסה של אני פנימי, גם כשיש שוני בסגנון אנחנו מקבלים את השוני באותה המידה, גם אם הסגנון פחות מועדף עלינו.
חיבור נוסף יכול להיות גם למהות, גם לסגנון וגם רומנטי/מיני.
חיבור נוסף יכול להיות גם למהות, גם לסגנון, גם רומנטי וגם לאורחות חיים.
אורחות חיים, או הרגלי חיים, זה עוד משהו שאנחנו רוצים להתחשב בו אם לדוגמא אנחנו רוצים להקים משפחה ולחיות יחד עם אדם לטווח ארוך.

יכולים להיות חיבורים מצירופים נוספים כמו רק חיבור מיני מבלי להתחבר למהות (מבלי להרגיש אהבה אמיתית). לדעתי חיבור כזה יכול לקרות רק מתוך הזדהות גדולה עם אני חיצוני.

או חיבור לאורחות חיים מבלי שיש חיבור רומנטי. זאת אומרת, יכולים להיות צירופים וסוגים שונים של חיבורים.

בעיניי, המטרה היא תמיד לקרב את הסגנון/ההתנהגות למהות, להתקרב יותר לסגנון הייחודי שבנו ולבטא אותו כמה שיותר.

אדם שמתנהג באלימות יודע בתוך תוכו שזה לא מתאים לו. אם נקשיב, נזהה את הדחף לאלימות שנמצא בנו, הדחף להאשים, להכריח, לדרוש, לריב, הדחף להתנשא מעל אחרים. אנחנו יודעים בתוכנו שזה לא מתאים לנו. זהו דחף שנוצר מתוך המצוקה של הנחות. מתוך מחשבה השוואתית לא נכונה ולא הוגנת. וככול שנתחבר לעצמנו באמת, נרגיש פחות נחותים או נשגבים, נרגיש שווים ונקבל יותר את השוני שיש בנו ובאחרים באהבה.

הקטע לקוח מתוך ספר שכתבתי "הנחות, הנשגב וזה שיודע לאהוב"
למעוניינים ברכישה שלחו לי הודעה למספר 0524-871100

 למענה על שאלון אישי בנושא לחץ רגשי לחצו כאן

לקריאה נוספת על שיטת אביב עוז – 6 הצעדים לחצו כאן

אהבתם? מוזמנים לשתף:

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin