אוגוסט 2021

איך פותרים בעיית כעסים

מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי יציב

שלום חברים, אני אביב עוז, מטפל רגשי לרוגע יציב, הסרת חרדות, התמכרויות, כעסים.

במאמר זה אדבר על בעיית כעסים, מה זה בכלל בעיית כעסים, למי זה קורה, מתי זה קורה, ומה הפיתרון האמיתי לבעיה הזו.

למה מתכוונים כשאומרים בעיית כעסים?
להרים את הקול/ להרים את היד/ לקלל/ לדרוש/ לאיים

כל אלו בעצם סימנים של תוקפנות, התנהגות אלימה.

בעיית כעסים זו בעצם בעיה של ביטחון עצמי. כשבן אדם נכנס למצב של התקפה, נדמה לו שההתקפה שומרת עליו.

במצב של תוקפנות המתח שאנחנו מרגישים מבפנים כל כך גדול שאנחנו כבר לא מסוגלים להחזיק אותו יותר ולכן זה מתפרץ החוצה בצורה מכוערת.

אנחנו לא עושים את זה מתוך כוונה רעה לפגוע במישהו. יש בנו סוג של מצוקה ובגלל המצוקה הזו אנחנו מאבדים שיקול דעת ופועלים בצורה אימפולסיבית.

כשאנחנו תוקפנים אנחנו אפילו לא מזהים את התוקפנות כמשהו שלילי, באותו רגע זה נראה לנו כמו הדבר הנכון לעשות. יכול להיות ששניה אחרי אנחנו כבר נרגיש לא נעים עם מה שעשינו, אבל באותו רגע אפילו לא זיהינו את התוקפנות כדבר שלילי.

המצב הזה של כעס יתר ותוקפנות מתעורר על ידי כל מיני טריגרים והטריגר הכי גדול ומשמעותי זה יחס מאחרים.

אנחנו מרגישים שלא מספיק מבינים אותנו, לא מקשיבים לנו, לא מתחשבים בנו, מזלזלים, לא מכבדים וכו' וכו'
משהו ביחס מרגיש לא הוגן, זה הטריגר העיקרי הנפוץ ביותר ואז הכעס עולה.

מה זה בעצם הטריגר הזה, ולמה זה כל כך מערער אותנו? הטריגר הזה מעורר  את האמונה שהערך העצמי שלנו תלוי ביחס מאחרים. זאת אומרת, אם מכבדים יותר אני שווה יותר, אם מכבדים אותי פחות אני שווה פחות.

וברגע שמתייחסים אליי בצורה פחות מכבדת ממה שציפיתי, אני חווה ירידת ערך, נדמה לי שאני פחות שווה, וזו חוויה מאוד מלחיצה.

בתוך הלחץ הזה נדמה לי שאני חייב לשנות בדחיפות אצל אותו אדם את היחס ליחס יותר מכבד.
כדי להבהיר יותר עד כמה זה מרגיש מפחיד ולחוץ, למה הדבר דומה?
אני עולה בלהבות ונדמה לי שאם אשנה את היחס שאני מקבל מאחרים ליחס יותר מכבד ואוהד, זה מה שיכבה את הלהבות ואני אוכל להרגיש בטוח ורגוע.
עד כדי כך באותו רגע המצב הזה מבהיל.

 

אז בואו נבין רגע מה עובר עלינו בראש במצב של תוקפנות.

אנחנו מאוד מבוהלים, כשאנחנו מבוהלים – אנחנו מאבדים הקשבה – איבוד רגישות – בילבול (לא מזהה את האלימות כאלימות) – תוקפנות

שינוי הטריגר מבחינתי זה המים שיכבו את האש ויצילו אותי. לכן נדמה לי שאני עושה דבר טוב כאשר אני תופס את אותו אדם בכוח ובדחיפות רבה מנסה להכריח אותו לעשות את השינוי, וכל עוד השינוי הזה לא קורה (שינוי יחס) אני תוקף אותו (זורק עליו תוויות שליליות).

אני תוקף אותו כי נדמה לי שהוא גורם לי לחוויה זהו של ירידת ערך מתוך כוונה רעה.
אדם ללא מצוקה אין אפשרות להתנהג בתוקפנות, כי אם אין חרדה, יש רוגע, אם יש רוגע יש הקשבה, אם יש הקשבה יש רגישות, אם יש רגישות אין בילבול – ברור לי שלהכריח זו אלימות, אם ברור לי שלהכריח זו אלימות, אין לי אפשרות לבחור באלימות, זה ייראה לי טיפשי ודוחה מידי.

אדם שאינו סובל מחוסר ביטחון לא יכול לדרוש, לזרוק תווית שלילית, או לנסות להכריח שינוי בעצמו או אצל מישהו אחר.

חרדה > איבוד הקשבה > איבוד רגישות > בילבול (לא מזהה את האלימות כאלימות) > תוקפנות

אני יודע שלא תמיד קל לזהות שאותו אדם שתוקף נמצא בבילבול או מצוקה, או חוסר ביטחון, למעשה הרבה פעמים זה אפילו נראה שההפך, וזה נראה ככה כי האדם באותו רגע לובש על עצמו תחפושת של בריון, מחנך, טווס, צדקן. ואם נחשוב על זה רגע זה ברור שהסיבה היחידה שהוא זקוק לתחפושת הזו, היא כי הוא איבד את הביטחון שלו.

מה שבאמת פותר את הבעיה הזו, זה כאשר מורידים את האמונה שיחס מאחרים מעלה או מוריד לנו את הערך העצמי.

כדי להוריד את האמונה הזו, אנחנו רוצים ללמוד להקשיב לעצמנו. כשאנחנו מקשיבים לעצמנו, אנחנו רואים שמתחת לכל הסבל, הלחץ, המצוקה, ומתחת לכל הכאב שיש בנו, קיימת בנו אהבה אמיתית, יש בתוכנו רצון טוב אמיתי ושהכוונה שלנו היא תמיד טובה, שכל מה שאנחנו באמת רוצים זה רק טוב, ושאנחנו לא באמת רוצים לפגוע באף אחד. החוויה הזו של עצמנו כמו שאנחנו באמת, זה מה מזכיר לנו את הערך האמיתי שלנו, וכשאנחנו מכירים בערך של עצמנו הביטחון שלנו מיד עולה.

כדי הביטחון הזה שמבוסס על הערך האמיתי שלנו יישאר יציב, אנחנו רוצים להתרגל להקשיב לעצמנו, לשים לב לאיך שאנחנו חושבים, לאיך שאנחנו מתייחסים לעצמנו, לרגשות שיש בנו, כמה אנחנו מתאמצים, מה קורה בגוף שלנו. ככול שבן אדם רגיל להקשיב לעצמו, הביטחון שלו יהיה גבוה יותר.

וככול שהביטחון הזה עולה פעם לפעם הטריגר הזה של יחס מאחרים פחות ופחות משפיע עליי ולכן אני יכול להשאר רגוע, גם אם היחס שאני מקבל הוא פחות טוב ממה שקיוויתי לקבל. אני אדע איך לבקש לשנות את היחס בצורה אסרטיבית, בלי לדרוש את זה, בלי לאיים, בלי להרים את הקול, לקלל, לגנות וכו'

תחשבו רגע זה מצב אבוסדרי זה שאנחנו תובעים את הערך העצמי שלנו ממישהו אחר. כמובן שאנחנו לא עושים זה מתוך איזה שיקול דעת הגיוני, ובכל זאת אני אומר את זה כדי להדגיש שזה פשוט לא הוגן. הערך שלך או שלך לא תלוי ביחס של אף אחד, זו בדיוק האמונה שאנחנו רוצים לשנות.

אני יודע שזה מאוד לא פשוט לשים לב שבכלל קיימת בי אמונה כזו, ובכל זאת אני יכול להגיד לכם מהניסיון שלי שתמיד זה יושב על האמונה הזו בלי יוצא מן הכלל.

אז יש לי שתי בשורות טובות,

בשורה טובה ראשונה היא שזה לגמרי בידיים שלנו לשנות את זה, כי זה בסופו של דבר נמצא באמונה, בצורת החשיבה שלנו. והבשורה הטובה השניה, שהדרך לשנות את האמונה הזו, היא להקשיב לעצמך יותר, ובאמת שאין מתנה יותר גדולה מזו, כי בן אדם שרגיל להקשיב לעצמו, לא רק מוריד בעיית כעסים, אלא באמת מחובר הרבה יותר לרצון שלו, מרגיש הרבה יותר מוטיבציה ושמחת חיים.

אם אתם רוצים לשמוע יותר פרטים מוזמנים לפנות אליי.

זהו. אני מקווה שהיה לכם מעניין. אני הייתי אביב עוז, מטפל לרוגע יציב.

 למענה על שאלון אישי בנושא לחץ רגשי לחצו כאן

לקריאה נוספת על שיטת אביב עוז – 6 הצעדים לחצו כאן

אהבתם? מוזמנים לשתף:

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin