יוני 2020

אנרגיה של אהבה והיקום

מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי יציב

אנריגה של אהבה והיקום | מרכז עוז אביב

היקום נברא או שהוא תמיד היה?

אולי השאלה היא לא איך הוא נברא, אלא איך הוא השתנה?
מה גרם ליקום לשנות את הצורה והמאפיינים שלו? מה גרם ליקום לשנות את המודעות שבו?
אנרגיה של אהבה תמיד היתה ותמיד התלבשה בתוך צורה כלשהי של חיים – חיים עם מודעות לאנרגיה, מודעות לאנרגיה של אהבה.

מהי צורת החיים הראשונה שהיתה במודעות לאהבה?

ואולי לא היתה צורת חיים ראשונה, אלא אין סוף של צורות חיים שונות תמיד היו, והמודעות לאהבה תמיד היתה ברמה כלשהי, ולא בהכרח רמה "נמוכה".

כל דבר שנעלה בדמיוננו יהיה מוגבל ל"קופסת המודעות" בה אנו נמצאים, לפרספקטיבה שאנחנו מסוגלים לתפוס. אנחנו נשווה כל דבר למה שהכרנו קודם. אפשר להרחיב את הקופסא, ואפשר להפוך אותה לעגולה יותר, אבל עדיין מודעות תמיד תישאר מוגבלת ליכולת התפיסה שלה בתוך הקופסא בזמן נתון.
ויכול להיות שיש בנו דחף להבין דברים שכרגע איננו באמת מסוגלים להבין. יכול להיות שיש בנו דחף להבין דברים שתמיד יישארו מחוץ לגבולות הקופסא בה אנו נמצאים.

אולי החיפוש אחר תשובות חדשות ומדויקות יותר הוא חלק מהתכלית של החיים, להזרים לתוכנו עוד ועוד ידע חדש ולהעביר אותו הלאה. להזרים לתוכנו עוד ועוד אהבה ולהעביר אותה הלאה.

כפי שהיקום לא התחיל אלא תמיד היה, גם התכלית לא התחילה, אלא תמיד היתה, להרחיב עוד ועוד את המודעות כמו צינור שיכול להזרים דרכו יותר ויותר אהבה ולהעביר אותה הלאה, להתמזג עם צורות נוספות של חיים, עם גוונים אחרים של אהבה.

אהבה בגוונים שונים, בתנועה מתמדת זורמת יותר יותר בין אין סוף צורות שונות של מודעות.

אף אחד לא זקוק לקרדיט עבור נוכחות היקום או האנרגיה הזו, כי אף אחד לא יצר אותה, אהבה פשוט תמיד היתה, כי זוהי התכלית הבסיסית של החיים – להיות בתנועה מתמדת של אהבה מתרחבת, מתרחבת ומחברת בין עוד ועוד צורות שונות של חיים, צורות שונות של מודעות, עוד ועוד גוונים, כל גוון מופלא בדרכו הייחודית מתחבר בהרמוניה לגוונים נוספים.
תמיד היו זהויות שונות שבהן אהבה זרמה, זהויות שממשיכות להתמזג עד בלי סוף.

מודעות שבה זורמת אהבה לא זקוקה לשייך לעצמה את האנרגיה הזו, או לטעון שהיא המקור לאנרגיה הזו, כי התכלית היא לא לשייך את האנרגיה לעצמך או למישהו אחר, התכלית היא להעביר את האנרגיה הלאה. התנועה של האנרגיה מגדילה אותה. הניסיון להחזיק את האנרגיה, לשייך אותה לעצמך, מפרקת אותה.

וכדי שהתכלית הזו תתממש, תמיד היה גם הכוח הנגדי לאהבה – האשמה. והמסע המופלא שלנו הוא להתעלות מהאשמה אל האהבה. ההתעלות יוצרת הערכה לתנועה, הערכה לאהבה.

ככול שהאשמה גדולה יותר, ההתעלות קשה יותר

אך מצד שני, כל צעד קטן של התעלות ממקום של אשמה גדולה לעבר זרימה של אהבה, זה צעד שראוי להערכה ענקית.

ככול שהאשמה גדולה יותר, התנועה מאתגרת יותר, ולכן גם ניתן להעריך אותה יותר.
וככול שהתנועה ממשיכה, האשמה פוחתת, והתנועה הופכת קלה יותר, אך תמיד אפשר להעריך את התנועה, כי התנועה, ההתעלות, תמיד יוצרת עוד מקום לאהבה. וככול שהזהות הופכת ממוזגת יותר, היא מגוונת יותר, היא הרמונית יותר, נעימה יותר, חיה יותר.

ככול שאתה מרגיש חי יותר, אתה למעשה מרגיש יותר אהבה. אתה מתחבר יותר לאין סוף הגוונים של המודעות שחלקם תמיד היו מחוברים, וחלקם ממשיכים להתמזג, כי התנועה תמיד היתה ותמיד ממשיכה.

האשמה יוצרת מצוקה, אך היא גם נוצרה ממצוקה.

וממבט ניטרלי: כמו שטוב שיש אהבה, טוב שיש מצוקה, מפני שלמצוקה יש תפקיד באבולוציה של האהבה. ללא מצוקה, לא היתה אשמה, ללא אשמה לא היתה התעלות מעליה, לא היתה תנועה של אהבה. אהבה היא תנועה של התעלות מעל האשמה.

צורה של חיים בעלת הרגשה של ערך, לא יכולה להרגיש ערך, אם היא לא יכולה לייחס את הערך לתולדה של פעולה עצמאית שמובילה לאהבה.

כל מה שנדמה שקיבלנו מבלי שעשינו דבר כדי לזכות בו, ייתפס כמובן מאילו ובסופו של דבר חסר ערך. רק מה שקיבלנו בזכות ההשקעה שנתתו, ייתפס כבעל ערך יקר וחשוב באמת. ההשקעה הזו, היא ההתעלות מעל המצוקה, מעל האשמה. זו ההזדמנות שאנו חיים בה.
מצב קבוע של "אהבה טהורה ללא אשמה" זה רעיון שאולי נשמע טוב, אך אינו יכול להתקיים, כי לא תהיה במקום כזה התעלות או תנועה, לא תהיה בחירה, לא תהיה הערכה.
אהבה לא שואפת להיות קבועה, סטטית, אהבה שואפת להיות בתנועה ולגדול תמיד, להוסיף לתוכה עוד ועוד צורות חיים וגוונים חדשים של אהבה.

לכן, כל צורת חיים בעלת הרגשה של ערך, זו צורת חיים שמתקיימת עם אשמה לצד האהבה. כאשר התנועה היא בשאיפה לצמצום אין סופי של האשמה והרחבה אין סופית של האהבה.

מאמר ההמשך: איך התחילה האשמה ?‍‍‍

אהבתם? שתפו: