מאי 2020

יש תינוקות רעים?

מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי יציב

הטובים נגד הרעים | מרכז עוז אביב

נתקלתי לא מעט מטופלים שחושבים שהם רעים, או שיש בהם הרבה רוע. ובכלל התופעה הזו של האמונה ברוע באנשים. ככול שצברתי ניסיון גיליתי משהו שסתר גם את שאני האמנתי רוב חיי.

תינוקות מתוקים.
יש תינוקות רעים?
חלק מהם יהפכו לאנשים שתורמים רבות לחברה,
חלק מהם יהפכו לאנשים שגורמים יותר נזק מתועלת.
לא שמעתי אדם אחד שאומר על תינוקות שהם רעים. שמעתי טענה שבני אדם נולדים רעים ושהם רעים מטבעם.
לחלק מהאנשים אנו קוראים "טובים" ולחלקם אנו קוראים "רעים".
מי קובע מתי "נכון" להגדיר אדם כ"רע" או "טוב"?
אולי לפי שורה של מעשים לפיהם אפשר להחליט?
מי שעושה או לא עושה כל מיני מעשים בכמות כלשהי הופך ל"טוב" או "רע"?
לדוגמא אומרים שאם תתן מזון להולסים ברחוב ותצא להפגנות לטובת שיוון זכויות באופן עקבי זה אומר שאתה בן אדם טוב,
ואם תזרוק זבל ברחוב באופן קבוע, זה אומר שאתה בן אדם רע.
ומה נמצא באמצע? באמצע נמצא בן אדם שהוא קצת טוב וקצת רע?
אם צריך לשפוט, בטח שוב נתחיל להסתכל על רשימת המעשים שעשה בחייו, ואם לפי שיקול דעתך זה יותר טוב מאשר רע, אז הוא טוב. אם זה יותר רע מאשר טוב, אז הוא רע. כל אחד יחליט על פי אבחנתו מה מספיק בשביל להגדיר "אדם טוב" או "אדם רע".
אם לדוגמא תשאל צמחונים, יש הרבה מהם שיגידו שאנשים רעים בהגדרה "מחמירה" יותר מאשר מי שאינו טבעוני, כי "אם הרגת בעל חיים הנך רע", אדם שאינו צמחוני יהיה אולי יותר סלחן להרג של חיות.
ואפשר לתת עוד דוגמאות רבות לפי אמות מידה מוסריות בהקשר של סוגי תרבויות.

אני סבור שרוב האנשים אומרים שרוב האנשים הם דפוקים, ואולי אפילו רעים. במילים אחרות מרבית האנשים מאמינים שהם עצמם טובים ושהאחרים – הרוב רעים.
רוב המלחמות אם לא כולן התחילו בשם האהבה והצדק – אנשים טובים שחשבו שהם נלחמים ברעים.
אם "אנשים רעים" הם לא רעים, אז איך אפשר להסביר מדוע הם עושים כל כך הרבה נזק וגורמים לכל כך הרבה עוול וכאב לאחרים?
לדעתי, זה כל כך מזעזע שאנחנו מרגישים מוכרחים לתייג אותם כ"משהו" אחר לחלוטין מעצמנו, בשביל שנוכל להרגיש כמה שפחות קשורים אליהם, כדי להיות פחות מזוהים איתם ולהתרחק מהם ובדרך כלשהי לנדות אותם.

אם "אנשים רעים" הם לא רעים, אז מה הם?
אז קודם כל אולי כדאי לשאול, האם בכלל נכון לשים על מי שעד היום שמתי עליו תווית של "רע" תווית שונה? להחליף תווית בתווית נוספת?
האם באמת מה שמגדיר אדם זה סך מעשיו, או סך הטעויות שלו?
ד"ר מרשל רוזנברג (מחבר הספר תקשורת מקרבת) טוען שאלימות היא תוצאה של מצוקה רגשית כלשהי. ודרך אגב הוא טוען שגם להדביק תווית על אנשים זו צורה מסוימת של אלימות.

גם אני רוב חיי הייתי משוכנע במאה אחוז שרוב האנשים רעים, ושבכל אחד מאיתנו קיים רוע כלשהו.
אבל אחרי כמה שנים שאני מטפל באנשים שיש בהם הרבה מצוקה
(התמכרויות קשות, חרדות, חוסר ביטחון, תלות רגשית חזקה באישורים/חיזוקים מבחוץ ועוד)
גיליתי שככול שהמצוקה גדולה הנטייה הנטייה לבקר ולשפוט גדולה יותר (אחרים ואת עצמם) וגם הנטייה לאלימות רבה יותר.

מה לדעתכם יקרה אם במקום לשים תווית, נראה את ההקשר של כל מעשה בפני עצמו, ונבין את המצוקה שנמצאת מאחורי מעשי הניצול והאלימות?

כשעושים לך עוול רב, והכעס שלך מאוד גדול, הכאב הפנימי שאתה סוחב בך הוא גדול, נדמה שאם אתה מדביק על אותו אדם תווית של "רע" זה נותן סוג של "נחמה" או "צדק" כלשהו.
ובטח יהיה קשה להשתחרר מהתווית אם לא תשחרר מהכאב.

כמטפל רגשי ראיתי את זה עשרות פעמים, כשאנשים שיחררו את הכאב, הם פחות הרגישו דחף לשים את התווית של ה"רע" על זה שפגע בהם.

לדעתי, עד שלא נבין באמת שכולנו טובים נמשיך להלחם זה בזה
(לא רק עם מי שנדמה כ"רעים" , אלא גם ה"טובים" עם "טובים" נוספים…)

ואולי זה לא מקרי שאנחנו מאמינים כל כך ב"טובים ורעים"?
"הטובים נגד הרעים" הוא סיפור שאיתו שטפו לנו את השכל הרבה מאוד.
סיפור אחד מרבים שמכרו לנו, וזה אחד הסיפורים שלדעתי הכי "שיגעו" ובילבלו אותנו.
הסיפור הזה, "הטובים נגד הרעים", חוזר שוב ושוב בספרים, באגדות, בסרטים, בציורים, במוסיקה, במערכת החינוך, בחדשות, כמעט בכל מקום שאפשר להעלות על הדעת, פעם אחר פעם אותו סיפור. השקר והמרמה הגדולים ביותר.

מדוע?
כי כך נישאר מפולגים ועסוקים בלריב עם עצמנו, וכך נישאר מפוחדים, כי אנחנו תמיד הטובים, והם "המדינה" (לא משנה באיזו מהן נולדת) מגנה עלינו מפני הרעים.
אילולא היינו פוחדים ולא היינו מאמינים שהם מגנים עלינו, היינו מרגישים פחות תלויים, היינו פחות כנועים ופחות צייתנים. ואם הם מנסים להשיג יותר שליטה, הם רוצים אותנו יותר צייתנים.

אתה ואת שקוראים את המאמר הזה כעת,
מבלי שאני מכיר אתכם אישית, אני יודע שאתם טובים! גם אם נולדנו בתרבות שהרגילה אותנו להתנהגות תחרותית, עם רף ציפיות וציונים, רכושניות, השוואתיות, ניצול ודורסנות, במהות שלנו כולנו טובים, לא משנה איפה נולדנו!
/רק אהבה תשמור את העולם שלנו,
אהבה גם למי שעושים יותר נזק מתועלת.
טעויות לעולם אינן מגדירות מי אנחנו. חמלה תמיד כן.
‍‍‍‍‍‍
זה היה המאמר השלישי בסדרה. 
המאמר הראשון: אנרגיה של אהבה והיקום

 למענה על שאלון אישי בנושא לחץ רגשי
וקבלת אבחנה ראשונה במתנה לחצו כאן 

לקריאה נוספת על שיטת המקור לרוגע פנימי לחצו כאן

אהבתם? שתפו: