לא סובל חוסר צדק! גם אתה?

במכתב הזה אדבר על דרכים להירגע,
זאת אומרת איך להתמודד לחץ במובן זה שצורת התייחסות נכונה
יכולה מאוד להרגיע אותנו ואפילו ליצור מוטיבציה פנימית.

באסה, היום עברתי חוויה לא נעימה,
הערתי למישהו על זה שהוא חוסם עם האוטו
מעבר שאין דרך אחרת להכנס אליו,
ופתאום הוא התחיל לצעוק עליי …
חשבתי ווואו מאיפה זה בא?
ואפילו שאחרי כמה דקות השתחררתי,
וחזרתי להרגיש בשלווה,
זה די ביאס אותי..

החלטתי שאכתוב על זה
כי ידעתי שזה יכול לעזור לי לעשות עוד טיפה סדר במחשבות,
ואני מקווה שזה יעזור לעוד אנשים.

אז..אני אציג דוגמא למצב שבו עושים עוול מסוים,
ואיך אנחנו יכולים להגיב לזה בשתי דרכים שונות.

עכשיו, כמובן, יכול להיות גם מצב שהוא חסם את המעבר כי הוא נתקע,
או כי היה במצב חרום, או כי סתם לא הבין מה הוא עושה,
אבל לצורך העניין, נניח שזה ברור לגמרי שהוא לא נתקע, לא היה במצב חרום
ושאלנו אותו אם הוא מבין שהוא יוצר מצב שיכול להפריע לאנשים, וענה "כן, לא אכפת לי!"


שיחה אפשרית מס' 1:

– רק אמרתי לו ״למה חסמת את מעבר?״ והוא צעק עליי נמרצות וקילל אותי.

– אז נפגעת?

– כן, באיזו זכות הוא מקלל אותי ככה! הוא

זה שחסם את המעבר, עיכב את כולם,

והיה לא בסדר ועוד הוא כועס עליי!?

– אז מה עשית?

– כלום, לא רציתי לריב איתו, התעלמתי והמשכתי,
אבל אח״כ הרגשתי רע, הרגשתי שנעשה לי עוול ואי צדק
וזה מאוד תיסכל אותי.

לפעמים אנחנו חושבים שעשו לנו עוול, וזה לא נכון, לפעמים זה
כן נכון – נעשה לנו אי צדק,
גנבו לנו, חסמו אותנו, שדדו אותנו ועוד.

כשאנחנו מרגישים שעשו לנו עוול כי "זילזלו בנו",
לדעתי בעקרון ב 99.9% מהמקרים
זה לא עוול. זה אולי מגעיל, אבל עוול זה לא.

כשבאמת עשו עוול, זה מצב רגיש. למה? יש לנו זכות לכעוס,
ולדעתי אפילו חשוב שנכעס,
כי אי צדק צריך להכעיס.
עם זאת כדאי לזכור שלכעוס זה מסוכן,
אם נכעס אפילו קצת יותר מידי,
זה עלול להפוך ללחץ מאוד לא בריא ולפגוע מאוד בשיקול הדעת

אז נכון, זה חשוב בעקרון להעיר למישהו שעושה עוול,
עם זאת, כדאי לזכור שאי אפשר
להכריח אף אחד להבין שום דבר.
(נכון, בזמן שאנחנו כועסים זה לא משהו שפשוט לזכור).

דמיינו את זה במצב הפוך.
מישהו בא אליי ומתוך תסכול רב צועק
שאני עושה משהו לא בסדר.

גם אם עשיתי משהו לא בסדר,
האם עכשיו בא לי להגיד לו
״נכון, סליחה ותודה שהערת לי, אני מיד אתקן את מעשיי״?

הטעות היא שאנחנו מצפים להיפתר מהתסכול
על ידי זה שנוציא אותו על
מישהו אחר – על ה״אשם״.

אני חושב שגם אם מישהו עשה לנו משהו ״לא בסדר״,
הפיתרון הוא לא להטיח עליו את התסכול, אפילו שהתסכול מוצדק.

איך זה יכול לעבוד אחרת:
(שיחה אפשרית מס' 2)

– רק שאלתי אותו ״למה חסמת את מעבר?״ והוא צעק עליי נמרצות וקילל אותי.

– אז נפגעת?

– לא, ברור לי שהקללות זה לא משהו אישי נגדי.
אומנם קיוותי שהוא יגלה הבנה, עם זאת,
לא בניתי על זה שהוא יבין או יתנהג בצורה מסוימת,
וכן היה לי חשוב להעיר לו,
כי לא חשבתי שזה נכון לשתוק על מה שעשה.

– אז לא הרגשת רע עם זה שצעק עלייך?

– האגרסיביות היתה דוחה
והתאכזבתי לכמה רגעים שהוא לא היה מוכן להבין, אבל זה עבר מהר,
והתסכול לא נשאר איתי, זאת אומרת
לא הייתי עסוק במחשבות
על כמה עוול ואי צדק נעשה לי.
הצטערתי בעיקר בשבילו כשראיתי כמה אנרגיות
הוא מבזבז עם הצעקות ולאיזו סערה
ודרמה גדולה הוא נכנס בגלל עניין די פעוט.

– כשהערת לו, הפגנת את התסכול שלך?

– אני מניח שהוא יכל לראות שאני לא מאושר מזה שהמעבר חסום,
אבל בכל אופן לא ניסיתי להשליך עליו את התסכול שהיה בי,
רק שאלתי אותו אם הוא יכול לפנות את המעבר כי אנשים מחכים לעבור


בדוגמא הראשונה של השיחה,
אני (נניח) לוקח אישית את המעשה שאותו אדם עשה,
מתייחס לזה כאילו הצעקות שלו, זה משהו שבא ישירות לפגוע בי

בדוגמא השניה, אני מוציא את עצמי מעיקר העניין,
אני רואה יותר את התסכול שלו,
אפילו שהוא עושה עוול מסוים,
מבין מה גורם לו לאגרסיביות ולכן לא לוקח באופן אישי.


זאת אומרת,
מה שמשנה את צורת ההתייחסות,
הרבה יותר מבחירת המילים זו ההבנה
שאגרסיביות באה מתוך מצוקה ותסכול,
ולא מתוך כוונה לפגוע.

וברמת התקשורת: כשאנחנו מעירים על עוול מסוים
בצורה אסרטיבית אך רגועה ללא הטחת אשמה או תסכול
ואותו אדם לא ירגיש שמאשימים וכועסים עליו,
הוא יהיה מוכן יותר
לבדוק עם עצמו אם הוא עשה טעות.


כשמישהו עושה לכם עוול,

קודם כל תנשמו עמוק,
תזכירו לעצמכם שהמטרה החשובה יותר היא לא להוציא עליו את התסכול,
אלא להקשיב לכאב שמתעורר בכם, וגם להקשיב לכאב של אותו אדם,
למה? כי אז תבינו שזה לא אישי, ולכן גם לא תתייסרו ממה שעשה
שעות נוספות עם עוד ועוד אשמה חסרת תכלית.

כמטפל רגשי ובכלל אני מבטיח לכם,
ותזכרו: ברגע שתפסיקו להתמקד באשמה,

הסיכוי לעורר מחשבה אצל אותו אדם,
יהיה הרבה יותר גבוה.
(והרי כל הנקודה היא שצדק הוא מה שחשוב לנו,
ואם אנחנו רוצים להשיג צדק, עם איזו צורת התייחסות נהיה אפקטיביים יותר?)


אני יודע שבפועל זה כל כך פשוט "בזמן אמת".
אבל, אני יכול להגיד לכם מניסיון אישי
וגם כמי שמלווה אנשים ליצור רוגע פנימי בעצמם,
התהליך הזה מאוד אפשרי.

בדוגמא פה, זה כמובן אירוע די שולי,
בטיפולים שאני עושה, אני מלווה אנשים
שעברו לא מעט עוול אמיתי וגדול,
והיום יודעים איך להתייחס בצורה רגועה לאותם זכרונות,
ואיך לכעוס בצורה רגועה (כן כן בצורה רגועה)
אם יש מקום לכעס.
(אתם יכולים לקרוא את המכתב שוב ולהחליף את האירוע
באיזה עוול אחר שתרצו)

בכל אופן מקווה שקיבלתם
איזו נקודה למחשבה,
ואם יש לכם איזו שאלה אישית מוזמנים/ות לפנות.
אז מה דעתכם? איך אתם מתייחסים לעוול כשהוא קורה?

תודה על ההקשבה
‍‍‍‍‍

אם את או אתה חושבים שעוד מישהו יכול לקבל ערך מהמאמר מוזמנים לשתף :