ינואר 2022

להדחיק או לא להדחיק

מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי יציב

להדחיק או לא להדחיק? לא תמיד זה ברור שעדיף לא להדחיק, לפעמים זו שאלה טובה, כי לא תמיד ברור מתי כדאי להתמודד ומתי פשוט אי אפשר – אנחנו מזהים את הסבל ומזהים את הניסיון לברוח ממנו, אם זה על ידי כל מיני דברים שגורמים לנו להרגיש יותר נעים כמו כדורים, אוכל, קניות, טלוויזיה, שינה, סקס, לפעמים דברים שברור יותר שהם עושים נזק כמו סמים, אלכוהול, הימורים ועוד דברים שונים, ואם זה על ידי ניסיון לסחוט יחס מאחרים באמצעות תחפושת מסוימת. אנחנו מזהים את הניסיון לברוח אבל לא בטוחים אם אפשר להשתחרר מהסבל בדרך אחרת, אמיתית יותר, או שאין באמת אין ברירה. זו שאלה טובה כי באמת כדאי להקשיב ולשים לב עד כמה הדחף ל"פיתרון מהיר" באמת חזק מהרצון לפיתרון אמיתי.

הבריחה מהסבל, ההדחקה שלו, היא בשום צורה לא דרך נכונה להתמודד איתו, כי מה שזה עושה – זה רק את ההפך: המתח מודחק, מצטבר עד שלא נוכל להדחיק יותר ואז בכל מקרה נצטרך להתמודד איתו שוב רק כשהוא גדול וקשה יותר.

מצד שני, אם אנחנו מכירים בכך שהבהלה שיש בנו מהמחשבות של הנחות היא גדולה מידי, אז עדיף לקבל את זה שכרגע אין לנו ברירה אלא לברוח, להדחיק, לעומת לנסות להכריח את עצמנו להתמודד ברמה שאנחנו באמת לא מסוגלים לה.

הבחירה להשלים עם ההדחקה היא נכונה רק בתנאי שברור לגמרי שאין ברירה אחרת, ושזה בשום אופן לא הפיתרון, אלא רק סוג של אמצעי להירגע, כשאין שום דרך אחרת להירגע.

במילים אחרות, אם אין דרך ברורה להתחבר לעצמנו וליצור ביטחון אמיתי, עדיף שתהיה הדחקה מסוימת קטנה או בינונית שתוביל לרוגע מסוים של ביטחון מדומה, מאשר להישאר בלחץ הולך וגובר שיוביל אותנו בסופו של דבר "להזדקק" להדחקה גדולה או ענקית. בהדחקה גדולה אנחנו נכנס עוד יותר להזדהות עם האני הנשגב, מה שאומר שנפעל באלימות גדולה יותר. ההדחקה הגדולה מובילה למשל להתפרצויות של כעס על עצמנו או על אחרים, לפגיעה פיזית חמורה יותר בגוף שלנו (למשל דרך אוכל, סמים, אלכוהול), או פגיעה באחרים. ככול שהאני הנשגב מרגיש אמיתי יותר, אנחנו נפעל באלימות גדולה יותר ונעשה טעויות חמורות יותר.

את עניין ההדחקה אפשר לדמות לפוביה מג'וקים. אם אף פעם לא פחדתם מג'וקים תחליפו את מה שאגיד עכשיו בדבר מסוים שכן מאוד הבהיל אתכם.

הלחץ או הסבל כל כך מבהיל שאין לנו באמת ברירה, ברגעים הראשונים עולה דחף לברוח, אבל הג'וק הזה לא ייעלם בגלל שברחנו ממנו, להפך, ככול שנתרחק יהיה לו נוח יותר לקרוא לחבריו הטובים ולערוך פיקניק משפחתי. (הסיבה לבהלה רק גדלה).

לכן, אם אנחנו בורחים למחשבות של נשגב, זה מובן, ועם זאת כדאי לזכור שזו לא המציאות, זו לא הדרך להתמודד עם הסבל. נבהלנו ולקחנו כמה צעדים אחורה, אבל אנחנו רוצים לחזור לאט לאט, להסתכל על הג'וק הזה, ולאט לאט לקלוט שהוא לא באמת מפלצת עם כוונה לפגוע בנו. כשזיהינו את המחשבות של הנחות בתור תוצאה של מצוקה בלבד ולא משהו שמייצג את הרצון שלנו או את מי אנחנו באמת, אנחנו פחות מזדהים עם המחשבה לכן הוצאנו מהמחשבה את "העוקץ", ועכשיו הרבה יותר קל לשחרר את המחשבות האלו, לשחרר את הג'וק לדרכו.

הדחקה קטנה או בינונית יכולה לפעמים להיות חיונית בתור סוג של "שלב ביניים" לקראת הקשבה נוספת והגדלה של המודעות. שום הדחקה בשום רמה לא עדיפה על מודעות, אבל כשאין ברירה עדיף להדחיק קצת, מאשר לנסות להתמודד עם הסבל "בכוח", כי לנסות לשים לב להרבה מאוד סבל במהירות, יגרום לנו לבהלה אפילו גדולה יותר ואז נאלץ להשתמש בהדחקה אפילו גדולה יותר – שתגרום לטעויות ונזקים גדולים יותר.

 

אותו עיקרון תקף גם בתקשורת מול אחרים – כשאנחנו אומרים את האמת למישהו, לפעמים הוא לא קולט אותה. הוא לא קולט אותה כי הוא בהדחקה. אם ננסה לדחוף לו את האמת למודעות בכוח, זה רק יעורר אצלו מתח גדול יותר ובסופו של דבר יוביל אותו להדחקה נוספת – אפילו גדולה יותר מזו שהיה בה קודם.

מצד שני, אם נקבל את זה שכרגע הוא בהדחקה, וננסה לתקשר מול רמת המודעות שכן יש לו – בקצב טבעי הוא יהיה מוכן יותר לשים לב למציאות.

 

דרכים יותר ידידותיות שיכולות גם לשמש להדחקה מסוימת יכולות להיות למשל:

– לחקור תחום עניין/תחביב כלשהו
– לעשות מדיטציה / יוגה / צ'י קונג
– לקחת סדרה של נשימות עמוקות
– לעשות ספורט / פעילות אירובית
– לעשות הליכה בחוץ / שהייה בטבע
– להאזין למוסיקה
– להתבטא בכתיבה/ציור/נגינה (או דרך יצירתית אחרת)
– לנקות/לסדר את הדירה/חדר
– להתקלח/לשטוף פנים
– להכין משהו בריא לאכול/לשתות

 

כמובן שפעולות אלו יכולות להיות מיושמות גם מתוך חיבור לעצמנו, ועם זאת לפעמים אפשר להשתמש בהן כדרך "לברוח" ולהדחיק.

 

אז מצד אחד להדחיק או לא להדחיק זו שאלה טובה, כי כדאי לברר אם הבהלה עכשיו היא באמת גדולה מידי או לא. אם היא גדולה מידי עדיף להשלים עם הבריחה הזמנית מתוך הבנה שלפחות כרגע אין לנו הרבה ברירה אחרת – אנחנו לא באמת רוצים לברוח והרוגע שנשיג (בזכות אותה הסחת דעת שברחנו באמצעותה) ישמש אותנו כדי להקשיב ולהגדיל שוב את המודעות. במילים אחרות, נשתמש בביטחון המדומה כדי להירגע ועכשיו נשתמש ברוגע כדי שיהיה לנו קל יותר להקשיב ולהגדיל את הביטחון האמיתי.

ומצד שני זו בכלל לא שאלה, כי אם רמת המודעות מספיק גבוהה תמיד נבחר שלא להדחיק – עדיף לשים לב למחשבות של הנחות, ולהבין כמה נזק נגרם מהן, כי זו הדרך היחידה להפסיק להזדהות איתן ולהשתחרר מהן.

 

‍‍‍‍‍‍

הקטע לקוח מתוך ספר שכתבתי "הנחות, הנשגב וזה שיודע לאהוב"
למעוניינים ברכישה שלחו לי הודעה למספר 0524-871100

 למענה על שאלון אישי בנושא לחץ רגשי לחצו כאן

לקריאה נוספת על שיטת אביב עוז – 6 הצעדים לחצו כאן

אהבתם? מוזמנים לשתף:

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin