נובמבר 2021

מודעות ומסירות

מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי יציב

כדי להיות מסוגלים יותר להרגיש את הכאב שבאחר, לפתח אמפטיה וחמלה לאחר, עלינו לעשות זאת קודם

עבור עצמנו. כשאני אומר "עצמנו" אני לא מתכוון רק להקשיב לאני הפנימי, אלא גם לשים לב לנחות ולנשגב שבנו.
לא תמיד קל לשים לב לכך, אך המעמסה הכבדה שאנו סוחבים על עצמנו תמיד תהיה הדרמה של האני הנחות. ככול שנוריד מעצמנו את המעמסה הזו, נהיה פנויים יותר לשים לב גם למעמסות של אחרים סביבנו.

כדי להרגיש באהבה אמיתית, אנחנו רוצים להרוויח זאת על ידי הקשבה והתייחסות נכונה ומכבדת לעצמנו. עלינו לרכוש את האמון שלנו בעצמנו. וכדי לרכוש אמון, עלינו להשקיע ביחס מכבד לעצמנו לטווח הארוך – יחס סלחני, מכיל, חומל, מתעניין ורגיש לרצון, ליכולות ולנכונות שבנו. הביטחון האמיתי יתייצב רק אחרי תקופה שבה כל כך התרגלנו להעניק לעצמנו יחס אדיב ותומך, שזה כבר יהפוך להרגל שירגיש מאוד טבעי ולרוב ללא מאמץ.

המסירות לעצמי באהבה אמיתית, היא מסירות לביטוי הרגשות (גם הלא נעימים), הרצונות, הייחודיות שלי, החוזקות והיכולות שלי, מסירות למוסר, יושרה והצדק הפנימיים שבי, המסירות ליכולת שבי ללמוד ולהתפתח. כשהמסירות הזו קיימת בטווח הארוך, המודעות נשארת גבוהה ויציבה, ולכן גם הביטחון הופך יציב יותר ויותר.

ביטחון פנימי ברמה גבוהה בא עם הידיעה, שגם אם מסיבה זו או אחרת נפסיד את השריון (היכולת לעשות רושם על אחרים) לגמרי – למשל נאבד את כל כספנו, חברים ומשפחה יתרחקו מאיתנו והבריאות הפיזית תתערער, אכזבה וצער יעלו באופן טבעי, אך אנחנו נמשיך להרגיש שאנו שווים וראויים, לא נאבד את המוטיבציה להשקיע עבור עצמנו, כי אנחנו מרגישים שמגיע לנו, גם אם אחרים יחשיבו אותנו פחות ראויים.

אנחנו נשיג מחדש כסף, נשפר את הבריאות הפיזית, נתקרב מחדש למי שחשובים לנו או ניצור קשרים חדשים, אך לא כדי להרגיש ביטחון, אלא כי מגיע לנו.
במובן הזה, יש בנו אהבה ללא תנאים לעצמנו – לא משנה כמה הישגים ויכולות יש לי, בכל מקרה מגיע לי להמשיך להשקיע ולטפח את עצמי, וליהנות יותר מחיי.

כשהמודעות שבנו גבוהה יותר, היכולת שלנו לבחור הופכת גבוהה יותר, והרצון הופך להיות חזק יותר.
אם למשל אנחנו מתלבטים אם לשתות קולה או מים, אם לעשן או לא, אם לצפות בסרט או לצאת להליכה, מודעות גבוהה יותר תהיה מודעות להשלכות ולמחיר של כל החלטה. ברגע שאנחנו מודעים להשלכות ולמחיר שבהחלטה, הבחירה תהיה שלמה יותר – הרצון לבחור ירגיש חזק ושלם יותר.

גם אם בחרנו במשהו מתוך הבנה שזה עלול לפגוע בנו (למשל בבריאותנו), אך אנחנו מודעים לנזק האפשרי ושלמים עם המחיר האפשרי, אז בכל מקרה, גם אם הנזק יופיע בסופו של דבר, לא נכעס על עצמנו – ידענו מה המחיר שנשלם והסכמנו לכך. אם לא היינו מודעים להשלכות ולמחיר, הרצון היה פחות חזק, כי היה מעורב בו גם דחף מסוים, וכשנשלם מחיר בלי שהיינו מוכנים אליו, הסיכוי שנכעס על עצמנו גדול יותר.

כמובן שלכל החלטה צריכה להיות רמת מודעות בהתאם למורכבות של ההחלטה. בעקרון יותר פשוט להתחיל אם לשתות קולה או מים מאשר אם להחליט למשל להיפתח רגשית לאדם מסוים או לא. ואם נחשוב על איך ומתי לעשות זאת זה יהפוך את ההחלטה למורכבת יותר ויצריך מודעות גבוהה יותר.

להיות במודעות גבוהה, להיות שקול יותר, זה לא אומר שאנחנו "חושבים הרבה" על כל צעד וצעד, להפך, זה רק אומר שקל לנו יותר לקבל את ההחלטות, כי אנחנו יותר מחוברים לרצון הפנימי שבנו.
החלטות נכונות יותר הן ממש לא בהכרח שכלתניות יותר. שכלתני יותר זה ממש לא בהכרח אומר "מודע יותר". בעקרון במודעות גבוהה יותר, ניקח בחשבון גם את השיקול הרציונלי וגם את השיקול הרגשי ונאזן ביניהם.

כשמודעות גבוהה יותר, הרצון ברור יותר וחופשי יותר – קל יותר לבחור וקל יותר להתמסר להחלטות שקיבלנו.
כשהמודעות נמוכה יותר, הרצון פחות ברור, הדחף חזק יותר ויותר נדמה לנו שאנחנו חייבים.
‍‍‍‍‍‍כשאנחנו מאמינים שאנחנו חייבים, מיד אנחנו מאמינים שאנחנו מחויבים.

תלמיד: אני חייב להצליח במבחן. (אני מחויב לציון/לתעודה/לציפיות).
איש עסקים: אני חייב לסגור את העסקה. (אני מחויב להצלחה הכלכלית שלי).
בוס של העסק: אני חייב להראות לעובדים האלו מי הבוס. (אני מחויב להצלחת העסק ומחויב לנהל את העובדים).
בן זוג: אני חייב להסביר לך משהו. (אני מחויב להצלחת הזוגיות)
הורה: אני חייב להעמיד את הילד שלי על הרגליים. אני חייב להיות שם בשביל הילדים שלי. (אני מחויב לילדים שלי).

דוגמאות נוספות:
אני חייב להראות להם שאני שווה. (כי אם לא זה אומר שאני לא שווה)
אני חייב לעמוד מאחורי ההחלטה שלי. (כי אם לא זה אומר שאני חלש אופי)
אני חייב לקיים את החוקים/מצוות. (כי אם לא זה אומר שאני אדם רע)
אני חייב להיות אדם טוב יותר. (כי אני לא מספיק טוב)
אני חייב ללמוד מהטעויות שלי. (כי אחרת זה אומר שאני טיפש)

את "משפטי החייב" חילקתי לשתי קבוצות. בקבוצה הראשונה, שמתי בתחילת המשפט את "שם התפקיד" ואת הקבוצה השניה השארתי כללית יותר, ללא "שם תפקיד".

לפעמים זה נדמה כל כך "הגיוני ונכון" לחשוב שאנחנו חייבים ומחויבים.
הבילבול שאנו עושים זה בין "התפקיד המצופה" ובין "התפקיד הרצוי". במילים אחרות זה הבילבול בין "נחשב ראוי", ובין ראוי.
כשאנחנו חושבים על מה מצופה מאיתנו ומשוכנעים שעלינו לקיים זאת, אנחנו בדחף "להיחשב ראויים" ומיד מרגישים שעלינו ליצור מחויבות לתפקיד, למשימה, ליעד.

כשאנחנו חושבים על התפקיד כמשהו מאוד טבעי, שאנחנו לפני הכל ובסופו של דבר באמת רוצים בו, אנחנו יודעים שאנחנו ראויים גם אם לא נממש את המשימה, היעד או התפקיד על הצד הרצוי ביותר, או אם ביחס לסטנדרט מסוים "כשלתי בתפקידי", זה לא אומר שאני פחות ראוי ליחס מכבד.

שימו לב איך זה מרגיש אחרת כשאנחנו חושבים על תפקיד כ"תפקיד רצוי" לעומת "התפקיד המצופה":

תלמיד: אני רוצה להצליח במבחן. (חשוב לי לדעת כמה הנושא מובן לי)
איש עסקים: אני רוצה לסגור את העסקה. (מגיע לי להצליח כלכלית)
בוס של העסק: אני רוצה לעשות תיאום ציפיות עם העובדים (אני רוצה בהצלחת העסק וחשוב לי לבדוק אם העובדים מוכנים ומסכימים לציפיות שלי).
בן זוג: אני רוצה להסביר לך משהו. (יש בי מסירות לזוגיות וחשוב לי להיות מובן, את פנויה להקשיב עכשיו?)
הורה: אני רוצה לכוון את הילד הכי טוב שאני יכול ולסמוך עליו שהוא ייקח יותר אחריות על ההתנהגות שלו, וגם אם הוא לא יהיה מוכן, בכל מקרה אני רוצה להיות שם בשבילו. (יש בי מסירות לילדים שלי).

דוגמאות נוספות:
אני רוצה לבטא יותר את היכולות שלי (וגם אם לא אהיה מוכן לעשות זאת, זה לא אומר שאני לא שווה)
אני רוצה לעמוד מאחורי ההחלטה שלי. (אבל לא בכל מחיר, אולי אגלה שכדאי לי לשנות אותה, ואם אשנה אותה לא זה מעיד על חולשה, אלא להפך)
אני רוצה לקיים את החוקים/מצוות. (כי אני באמת מאמין בערך שהם נותנים, חוסר צייתנות לא הופך אותי לאדם רע)
אני כבר אדם טוב, ואני רוצה לשפר את ההתנהגות שלי (כי כשההתנהגות שלי משופרת אני וכולם מרוויחים)
אני רוצה ללמוד מהטעויות שלי. (גם אם אני עוד לא מוכן ללמוד מהטעות כפי שציפיתי, זה לא אומר שאני טיפש, אני שם לב לנזק עד כמה שאני יכול, ומפעם לפעם המוכנות שלי ללמוד גדלה).

המודעות למחיר והשלכות ההחלטה, מאפשרת בחירה רצויה יותר.
לעומת הדחף להחלטה מהירה שמגיע ממתח וחוסר מודעות, הרצון הפנימי שבנו בתנועה שלווה של אהבה.

לא מעט שואלים אותי, איך אתמיד ואגיע להישגים בלי להכריח את עצמי? בלי להשקיע מאמץ רב? בלי להיות מחויב?
השאלה הזו נשאלת כשאנחנו לא מחוברים לרצון הפנימי שבנו. כשהרצון ברור גם החשק להיות במסירות והתמדה כדי לממש אותו גבוה יותר. הכוח שיש ברצון הוא גבוה בהרבה מהכוח שיש בדחף לצבור נקודות שמקורו בחוסר ביטחון ופחד.

הכוח שיש שברצון הוא אהבה אמיתית.
ניקח לדוגמא מסירות בזוגיות.
כשזה נוגע לחיבור אמיתי עם אדם נוסף, אנחנו מרגישים רצון (לא חובה) להיות בהקשבה לרצונו החופשי של מושא האהבה – לשים לב עד כמה הצד השני מרגיש נוח להתקרב ולהשקיע בחיבור בינינו.
קיימת התפיסה שכדי לגרום לקשר להצליח, עלינו ליצור מחויבות, מתוך "היגיון" שאומר שבזכות המחויבות פחות נתפתה לפעול מתוך דחפים וחשקים.
העניין הוא שלעשות את מה שאנחנו רוצים זה ממש לא אומר לעשות "רק מה שבא לנו".

הבלבול שנוצר בהקשר הזה הוא בין חשק אימפולסיבי ובין רצון אמיתי.
החשק שלנו בהחלט יכול להכשיל אותנו, ובאמת לא כדאי שנהיה מנוהלים מתוך החשק שלנו. וזה מהסיבה הפשוטה, שהחשק עלול להתחבר עם מה שקל יותר ולא בהכרח עם מה שנכון ומקדם יותר.
עם זאת, כשאנחנו מנסים "להיות מחויבים", אנחנו נאחזים במטרה שבאותו רגע נדמה כמו שזו ההחלטה הכי נכונה, אבל בהחלט יכול להיות שאנחנו טועים.

כשאנחנו מרגישים מחויבים למטרה מסוימת, ולא נשיג אותה, או אם נרגיש שהיא בלתי אפשרית, נרגיש מיד פספוס מאוד גדול ונכעס על עצמנו – נראה את עצמנו כ"כישלון".
גם כשאנחנו מתמסרים למטרה מסוימת, יכול להיות שאנחנו טועים, ההבדל הוא, שבמקרה של מסירות, לא הרגשנו חייבים, לא נרגיש פספוס כל כך גדול (או בכלל לא) ולא נכעס על עצמנו אם לא נשיג את המטרה. אנחנו לוקחים בחשבון שהמודעות שמביאה אותנו לקבל את ההחלטה עכשיו, יכולה להשתנות ולהוביל אותנו לקבל החלטה אחרת.
במילים אחרות, ברור לנו שלנסות "לנעול את הרצון" למטרה מסוימת זה לא ריאלי. הנסיבות משתנות, המודעות משתנה, ולכן טבעי שגם החלטות יכולות להשתנות, לפעמים בכמה מעלות הצידה, ולפעמים זה בסדר לגלות שכדאי לשנות כיוון לגמרי.
כי המטרה היא לא להצליח לכבוש את היעד שסימנת, כמו שהמטרה היא להישאר נאמן לרצון הפנימי שבך ולאפשר לעצמך את המציאות הטובה ביותר האפשרית עבורך עכשיו.

בתרחיש אחד:
נכנסנו לקשר חדש והרגשנו שזה הדבר הכי נכון בעולם עבורנו. אם הביטחון שבנו עלה בגלל שקיבלנו יחס, זה אומר שבלי לשים לב חיזקנו את השריון של האני הנשגב. אנחנו כל כך נהנים מהחוויה של הביטחון המדומה הזה והדחף להשאיר אותו כזה עולה. לכן אנחנו נרגיש שכדאי לנו להיות "במחויבות לקשר". בלי לשים לב אנחנו מנסים להשיג "בעלות" על הצד השני. זה כמובן מתכון לדרמות שיצוצו בהמשך.

בתרחיש שני:
נכנסנו לקשר חדש והרגשנו שזה הדבר הכי נכון בעולם עבורנו, עם זאת ידענו שהעובדה שאנו מרגישים כך עכשיו לא אומרת שנרגיש כך תמיד. הביטחון שבנו לא עלה בגלל שקיבלנו יחס, כי לביטחון שבנו יש מקור חזק שהוא היחס החיובי שיש בנו לעצמנו. השקענו הרבה בקשר מתוך הנאה ובלי מאמץ בכלל, וגם השקענו מאמץ בקשר, אך לא מאמץ רב מידי, היינו שלמים עם המאמץ.

החיבור עם הצד השני העניק לנו חוויה מדהימה של הבנה משותפת, הנאה רבה מלחלוק חוויות זה עם זו, וכן נהנו גם מיחס אוהב ותומך זה בזו, לכן החלטנו שכדאי שנפתח מסירות לחיבור בינינו, ועם זאת ידענו שיחס אוהב זה אומר לתת לכל אדם את החופש לשנות את החלטתו בכל שלב, כי אנחנו לא רוצים לקשור אותו (או בעלות עליו), להפך אנחנו רוצים שהמודעות שלו לגבי עצמו תהיה גדולה יותר, גם אם זה אומר שהוא יחליט להתרחק מאיתנו.

אם הוא יתרחק לא רק שזה לא נורא, זה בסדר גמור, כי זה רק אומר שהרצון ברור יותר, והמימוש של הרצון שלנו יהיה מדויק יותר בכיוון אחר. וזה לא נורא מסיבה נוספת – הביטחון שבי לא נפגע כי הוא מעולם לא היה תלוי ביחס מהצד השני.

יום אחד כשנהיה מושלמים לגמרי נתנהג רק לפי התרחיש השני ונרגיש כל הזמן רק אהבה אמיתית, אבל עד שזה יקרה, מה שקורה בפועל זה שילוב של שני התרחישים האלו. בתרחיש הראשון הרגשנו בעיקר "אהבה מדומה" ובתרחיש השני הרגשנו אהבה אמיתית. המטרה היא כמובן שנתנהג יותר ויותר בהתאם לתרחיש השני. ככול שנגדיל את המודעות שלנו ונשפר את היחס לעצמנו, הביטחון האמיתי שבנו יגדל, התלות ביחס באחרים תרד, והקשרים שלנו עם אנשים יהיו אמיתיים ואוהבים יותר.

נתקלתי בלא מעט מקרים של אנשים שיצאו בהרגשה של "שבורים" מקשר שפסק. בשלב ההדחקה הם עדיין אומרים "אני מאוד אהבתי את עצמי כשהייתי בזוגיות הזו". כשהמודעות עולה מתבהר להם שהאהבה העצמית שהרגישו היתה מדומה, ולמעשה היתה חסרה להם אהבה אמיתית לעצמם.

 

הקטע לקוח מתוך ספר שכתבתי "הנחות, הנשגב וזה שיודע לאהוב"
למעוניינים ברכישה שלחו לי הודעה למספר 0524-871100

 למענה על שאלון אישי בנושא לחץ רגשי לחצו כאן

לקריאה נוספת על שיטת אביב עוז – 6 הצעדים לחצו כאן

אהבתם? מוזמנים לשתף:

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin