נובמבר 2021

מנצח מנצח

מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי יציב

ראייה מציאותית יותר היא ראייה שבה האפשרות לרווח הגדול ביותר ברורה יותר. איפה לדעתכם נמצא הרווח הגדול יותר, במצב שבו יש מנצח ומפסיד, או במצב שבו יש שני מנצחים?

אם אנחנו חושבים במונחים של תחרות, נהיה שבויים יותר למחשבה של מנצח ומפסיד. ומה יותר מתאים לתחרות מאשר ההשוואה בין כמות נקודות הזכות שיש לכל אחד מאיתנו, הזכות "להיחשב ראוי". למי שיש יותר הישגים חברתיים נחשבים, ייתפס כ"מנצח". מי שיש לו הרבה פחות הישגים ועסוק בתפיסה התחרותית, כנראה ירגיש שהוא "מפסיד", ואחרים ששותפים לאותה תפיסה גם יתייחסו אליו כאל "מפסידן".

לעומת התפיסה התחרותית, קיימת גם התפיסה של "מנצח-מנצח" – כולם מרוויחים, כולם מנצחים. זו תפיסה שאומרת שאם שני הצדדים (או יותר) דואגים זה לזה, בהכרח כולם ירוויחו יותר, מפני שאם כל אחד ידאג רק לעצמו, הוא יקבל רק מעצמו, וככול שנהיה בקבוצה גדולה יותר שבה התפיסה היא לדאוג ולהעניק אחד לשני, כך מטבע הדברים, כל אחד מהחברים יקבל יותר.

זה נשמע כל כך הגיוני ופשוט, אז למה אנחנו לא באמת מיישמים את זה?
זה לא בגלל שיש לנו כוונה רעה, אלא פשוט כי באופן כללי רמת המודעות שלנו לא מספיק גבוהה – הפרשנות הלא נכונה שבנו בקריאת המציאות, גורמת לנו לקבל החלטות פחות מפוקחות. באופן כללי, אנחנו באמת עדיין משוכנעים שהרווח שלנו יהיה גדול יותר אם נדאג רק לעצמנו.

תפיסה תחרותית היא בהכרח פחות מציאותית, כי הרווח הוא תמיד נמוך יותר, גם עבור "המנצח הגדול ביותר" (שנכנס לחוויה של אופוריה כי עכשיו הוא מרגיש "נשגב", ובשלב מסוים יקרה משהו שישכנע אותו שהוא "נחות", והאופוריה תהפוך בבת אחת לדרמה גדולה).

אחת השאלות החשובות שכדאי לשאול כאשר רוצים לבדוק עד כמה אהבה היא אמיתית או מדומה היא: איפה אני מוצא יותר את הערך בקשר שיש לי עם מושא האהבה, ברווחיי האישיים או ברווחיות המשותפת? – עד כמה אני משתמש באהבה שנמצאת בחיי כדי "להגדיל את עצמי" – לאפשר לעצמי להגדיל את השריון? ומהצד השני, עד כמה אני משקיע באהבה הנמצאת בחיי על מנת לאפשר התפתחות הדדית, שגשוג הדדי, מצב שבו אראה עד כמה החיבור, ההתמזגות ביני ובין מושא האהבה למעשה מרחיבים את הערך עבור כל הצדדים. במצב זה לא רק שהאהבה תהיה אמיתית, היא גם תתרחב.

אם נשים את מירב האנרגיות שלנו במיקוד למימוש עצמי בלבד, לא נהיה מסוגלים לייצר חיבור אמיתי משמעותי ולאהוב באמת, זו תהיה אהבה מדומה מפני שסיכום הערך יהיה בתפיסה תחרותית של מה אני הרווחתי מהקשר (לעומת אדם אחר), לעומת התפיסה שבאה עם אהבה אמיתית של מה אנחנו מרוויחים מהקשר – שם מירב האנרגיות שלך יהיו במיקוד לשגשוג הדדי.
כלל יציב של אהבה אמיתית הוא שהתפיסה היא מנצח-מנצח.

באהבה אמיתית ברור לך שאתה כיחיד הוא לא המרכז ולא העיקר, אלא שהעיקר הוא שגשוג הדדי. כדי שיתאפשר שגשוג הדדי, ישנה הקשבה ותשומת לב ליכולת של כל הצדדים להרגיש נוח להתקרב ולהעניק זה לזה. בניגוד לאהבה מדומה שבה מה שמעניין אותך זה להגדיל רק את הרווח הישיר לעצמך, הפעם מה שמעניין אותך זה לאפשר יותר חופש לביטוי הייחודיות והרצון החופשי של כל הצדדים, וכך אתה מתחבר באמת לאהבה.

אפשר לחשוב שאולי כדאי לייסר את עצמנו על כך שאיננו מספיק אלטרואיסטים, אבל זה לא באמת יעזור. הסיבה היחידה שאנו מתקשים להתחבר לתפיסה של מנצח-מנצח היא כי המצוקה שבנו גדולה מידי. כאשר המצוקה שבנו גדולה מידי, אנו מוכרחים להתמקד ולהסתובב סחור סחור בסבל שבנו.

אנחנו רואים ומזוהים יותר עם האני החיצוני ופחות עם האני הפנימי. המצוקה מגבילה את היכולת לקרוא את המציאות ולהבין עד כמה כדאי לנו להשקיע באחרים. המצוקה אינה מגבילה רק את המודעות וההבנה, אלא גם את היכולת להקשיב ולחוות אמפתיה וחמלה לאחר.
במצב של מצוקה, גם אם "במקרה" נשקיע באחרים, מיד נפתח ציפייה לקבל משהו בתמורה ונתחיל להתחשבן כמה נתנו ואם קיבלנו מספיק, ובמקרים רבים נחשוב שהיינו "נדיבים" או "נחמדים" מידי.
כדי שבאמת נוכל לחיות בלב שלם עם תפיסה של מנצח-מנצח, אנחנו רוצים קודם ללמוד לקבל ולאהוב את עצמנו יותר.

‍‍‍‍‍‍

הקטע לקוח מתוך ספר שכתבתי "הנחות, הנשגב וזה שיודע לאהוב"
למעוניינים ברכישה שלחו לי הודעה למספר 0524-871100

 למענה על שאלון אישי בנושא לחץ רגשי לחצו כאן

לקריאה נוספת על שיטת אביב עוז – 6 הצעדים לחצו כאן

אהבתם? מוזמנים לשתף:

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin