קורה לכם שאתם מרגישים חייבים לעצמכם או לאחרים

(ומבינים שמשהו פה לא בסדר?)

כל כך הרבה סבל בחיי,
(כנראה אפילו כולו)
שייך לעבודה שהאמנתי שאני חייב,
שאני צריך להיות מחויב לכל מיני דברים ואנשים.
"תהיה מחויב ותצליח!" "אני חייב להצליח!"
כמה לימדנו אותנו להעריץ את המילה הזו מחוייבות
כאילו שהיא הבסיס לכל הצלחה?, כשלמעשה,
זה להפך.. אוף! איזה מתיש זה..
 
באופן לא מפתיע, מי שמאמין שהוא חייב,
מאמין שגם חייבים לו,
וזה אולי אפילו יותר מתיש,
לדוגמא,
כמה שנים מחיי בזבזתי במחשבות
על כמה שההורים שלי
לא מילאו את "חובתם" כהורים!
תחשבו כמה אנרגיות זה זולל..
 
"בטח שיש לי חובה כהורה!"
(אני מניח שלא מעט שחושבים כך עכשיו)
 

הרבה מבלבלים בין אחריות ובין חובה.

יש לנו אחריות על עצמנו
וגם על אחרים,
עדיין זה לא אומר שאנחנו חייבים משהו,
אפילו לא לעצמנו.

אנחנו הופכים "מחוייבים" כשאנחנו מרגישים חייבים.
אם אנחנו מחוייבים
זה יכול להוביל לתוצאות והישגים,
לכן אפשר לחשוב על מחוייבות כאל דבר חיובי,
(מכאן מתחיל כל הבילבול).

עם זאת,
אני לא בעד לעשות משהו בגלל שאני מרגיש חייב,
למעשה זה מאוד בעייתי בעיני לפעול מסיבה כזו.
אם נחליף את המילה מחויבות למסירות,
אז הכל יסתדר פיקס.
אני יודע כמה זה יכול להיות מאתגר
לשנות את התפיסה בקשר לזה…
אבל
תחשבו על הורים שיתאמצו בשביל הילד
כי הם מרגישים חייבים
לעומת הורים שבוחרים להעניק לילד
מתוך רצון שלם וחופשי לגמרי,
ובאופן טבעי יהפכו *מסורים* יותר.
לאיזה הורים תהיה השפעה חיובית יותר על הילד?
ההורים "החייבים" או ההורים המסורים?
 
תחשבו על זוג שיתאמצו להחזיק את הקשר
כי הם מרגישים חובה
(הם מאמינים שהם צריכים להיות "מחוייבים" זה לזו,
בערך כמו ש"כולם אומרים")
לעומת זוג שישקיעו בקשר מתוך רצון שלם וחופשי לגמרי,
ובאופן טבעי יהפכו *מסורים* יותר.
איזה זוג יהיה מאושר יותר?
 

זה כל כך עצוב בעיני

שהרגילו אותנו לחשוב ש"זה יכול לעבוד"
רק אם אנחנו מרגישים חייבים,
או פועלים מתוך תחושת חובה.
 
תחשבו על אדם שבוחר להשקיע בבריאות שלו
מתוך שלווה ורצון שלם וחופשי,
לעומת אדם שמרגיש חייב לעשות שינויים
למען בריאותו,
ואז יפעל (ואולי אפילו יעשה שינויים)
אבל יעשה אותם מתוך לחץ וחרדות,
איזה אדם יהיה בריא יותר?
 
זה רעיון לא פשוט לתפיסה – שאנחנו לא חייבים.
 
אני זוכר,
לפני כמה חודשים עברתי דירה,
ועלתה בי המחשבה שאני "חייב להספיק"
לסדר ולארגן כל מיני דברים עד יום שישי,
באופן מתבקש נכנסתי מזה ללחץ,
ואפילו הייתי אומר שדי התחרפנתי…
 

עד שהחלטתי לעצור

ולחשב מסלול מחדש (:
בחרתי לנשום וליהנות בתוך הבלאגן,
בתוך אי הוודאות, בתוך ה"עומס".
 
וקרה הדבר שאחרי כמה חודשים
שוב החלטתי לעבור דירה,
רק שהפעם אני יודע שאני לא חייב להספיק שום דבר,
הניסיון הקודם הספיק לי כדי להבין
איך כדאי להתייחס למעברי דירה…
(עם כל הסידורים ה"אין סופיים" שיש בהם)
 
אז עולה שאלה שלא פחות ממשנה חיים:
אז אם אני לא חייב, מה אני רוצה?
 
כל דבר שאנחנו מרגישים חייבים, יהיה דבר
שייצור בנו *דחף*, ולכן
תהיה לזה השפעה שלילית עלינו.

התהליך שאותו אני מוביל בטיפול רגשי,
זה בדיוק התהליך שבנו אנו מסירים יותר דחפים
לטובת מקומם הרצונות האמיתיים שבנו.
כל מה שאנחנו מרגישים חייבים,
לכן, גם כאדם וגם כמאמן אישי,
אני תמיד מציע
להחליף את המילה מחוייבות
עם המילה מסירות.


למסרים שאנחנו משדרים לעצמנו 
יש הרבה מאוד כוח.

המילה חייב לא משאירה ברירה,
זו מילה שיש בה הרבה אשמה
(כי אם לא נקיים מה שאנחנו מרגישים חייבים
יהיה לנו מאוד קשה לקבל את עצמנו).

וכמובן, זה לא מספיק רק להחליף מילה,
כי כדי שבאמת לא נרגיש חייבים,
עלינו לעבור תהליך רגשי,
כדי שנדע באמת
(ברמה עמוקה מספיק)
שגם אם לא נעשה מה שחשבנו שאנחנו "חייבים"
לא רק שנהיה בטוחים,
נהיה הרבה יותר אפקטיביים.
 
השיטה שפיתחתי נותנת
את הפיתרון המלא כדי להסיר את הדחפים
(שמתוכם אנו מרגישים חייבים).
הדחפים שפוגעים ביכולת
לפעול מתוך מודעות ברורה לרצון האמיתי שבנו.
 
בטיפול רגשי שאני מלווה, ניתן (וכדאי)
למדוד תוצאות של תהליך רגשי אפקטיבי:
הדחפים הולכים ומסתיימים להם,
(וכל הלחצים שנלווים אליהם)
ובמקומם הרצון האמיתי מתחזק,
והיכולת שלנו להתחבר לעצמנו ולאחרים
הולכת וגוברת.

אהבתם? שתפו: