פברואר 2021

אופטימיות לעומת חיוביות

מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי יציב

במאמר זה  אדבר על ההבדל בין אופטימיות ובין חיוביות.

האם אפשר להיות חיובי אבל בלי להיות אופטימי?
האם אפשר להתייחס באופטימיות מבלי שזה חיובי?
האם יש כל מיני סוגים של אופטימיות?

בתוך התשובות לכל השאלות האלו, אני מקווה לנפץ איזשהו מיתוס גדול בנושא הזה. הנושא הזה בעיני מאוד משמעותי וחשוב להבין בצורה נכונה.
אני אתן כל מיני דוגמאות מהחיים כדי שזה יהיה כמה שיותר קל להבנה. ואני מאוד אופטימי לגבי הסרטון הזה שיהיה כיף ומעניין.

כשאתה אופטימי אתה מאמין שיהיה בסדר, שיהיה טוב, שהדברים יסתדרו. והרבה פעמים בגלל שאנחנו אופטימיים זה באמת עוזר לנו להתמקד בדברים הטובים שיכולים לקרות, ובגלל שאנחנו מתמקדים באפשרות החיובית יותר, אנחנו באמת מובילים את האפשרות הזו להתממש.

לכן, באופן כללי, להיות אופטימי זה דבר רצוי וטוב, עם השפעה באמת חיובית.
אני מניח שעד פה רובנו נסכים בקלות.

אבל, ביחד עם כל מה שאנחנו מאמינים בנוגע לאופטימיות, כדאי לשאול, האם תמיד, בלי יוצא מן הכלל, אופטימיות משפיעה על החיים שלנו באופן חיובי?

מהניסיון שלי, התשובה היא חד משמעית לא.
ולא רק שהתשובה היא לא, אלא שאופטימיות עלולה גם ממש לפגוע בנו.

הרבה פעמים אופטימיות יכולה להיות "אופטימיות עיוורת", זאת אומרת אנחנו אומרים לעצמנו שיהיה בסדר בעניין מסוים, אבל בשביל שהעניין הזה באמת יסתדר כמו שאנחנו מקווים, צריכים לקרות כל מיני דברים, ומה לעשות שלא תמיד הדברים האלו אפשריים במציאות. אז אנחנו מרגישים אופטימיות, אבל האופטימיות הזו יותר מידי חסרה בסיס, יותר מידי חסרה אחיזה במציאות. הפער בין האמונה האופטימית ובין מה שאפשרי הוא מאוד גדול, ולכן האכזבה הגדולה מה שנקרא מחכה לנו מאחורי הפינה.

בשביל להבין את הרעיון אני אתן כמה דוגמאות פשוטות.

אני אתן שלוש דוגמאות אישיות מהחיים שלי ודוגמא אחת כללית ומאוד מוכרת.

אז קודם כל אני יכול להגיד על עצמי, זיכרון ילדות שיש לי, שאני זוכר בתור ילד שהייתי מקבל הבטחה מההורים שיקנו לי משהו או שיעשו משהו, הייתי מתמלא באופטימיות לקראת הדבר הזה, ואז מסיבה כלשהי זה לא היה מתאפשר, והייתי מאוד מתאכזב, האמון שלי מאוד נפגע. ומה שהפך את זה למאוד קשה רגשית, זה שזה חזר לא מעט פעמים. הייתי מקבל הבטחה, מתמלא אופטימיות ושוב מתאכזב.

אני לא בטוח אם השלו אותי באופן מכוון או לא, יכול להיות שהייתי מנדנד לקבל דברים ורצו לתת לי הבטחה בשביל להשתיק את הנידנוד הזה. לצורך העניין זה פחות משנה מה הסיבה לכך שהאמנתי שוב ושוב שאני אקבל ובסוף לא קיבלתי, העובדה היא שאם לא הייתי מתמלא בכל כך הרבה אופטימיות שאין לה בסיס, הייתי הרבה פחות נפגע.
אם הייתי אומר לעצמי, יכול להיות שאני אקבל את זה ויכול להיות שלא, זה בטח היה עדיף מאשר להתמלא באופטימיות עיוורת ולהרגיש שוב ושוב מן התרסקות רגשית כזו מאוד גדולה.

דוגמא נוספת, אני יכול לספר על ההתמודדות שלי עם מחלת מעיים, שהרבה פעמים הצלחתי באמת להפטר לגמרי מכל התסמינים, והתסמינים חזרו שוב, ובכל פעם, הדרך לעזור לגוף להשתקם היתה שונה, כי הנסיבות היו שונות, אז מצד אחד היה לי יותר ידע מניסיון קודם, אבל בכל זאת הייתי צריך על בסיס ניסוי וטעייה ללמוד מחדש מה בדיוק לאכול ואיזה שינויים בהרגלים ואורחות חיים כדאי שאני אעשה.

והרבה פעמים כשהייתי רואה שיפור במצב הפיתוי להיות אופטימי היה מאוד מאוד גדול, כי האופטימיות מאוד מרגיעה ונותנת איזה הרגשה של ביטחון. מכל הטעויות שעשיתי בהתמודדות שלי עם המחלה, אם הייתי בוחר טעות אחת שהכי פגעה בי, זה לא הדברים המזיקים שאכלתי, אלא דווקא האופטימיות העיוורת. כי שוב ושוב הייתי משלה את עצמי שהכל בסדר, או שהכל יסתדר בזמן קרוב הרבה יותר ממה שבאמת אפשרי.
והאכזבות הגדולות האלו שבאו שוב ושוב עם הנפילות שחוויתי, זה היה מוריד לי הרבה מאוד אנרגיה, זה היה ממש מוציא את הרוח מהמפרשים, ושוב ושוב הייתי צריך לעבור תקופה לא קלה כדי להכניס את עצמי לפרופורציות מחדש, לעבור דרך הקושי ולהבין את הדברים מחדש.

זאת אומרת, הבעיה האפשרית עם האופטימיות, היא הנטייה להגזים איתה.

ברור לי שאם לא הייתי נגרר לאופטימיות העיוורת הזו, הייתי הרבה יותר מפוקח, הרבה יותר זהיר וגם ההחלטות שהייתי עושה, היו פחות פזיזות ויותר שקולות ונכונות.

דוגמא נוספת, ככה בראייה יותר כללית וחברתית, זה הבטחות שאנחנו מקבלים שוב ושוב מפוליטיקאים בעיקר לפני בחירות, ואז בפועל אחרי הבחירות, במקרה הטוב רוב ההבטחות לא מתקיימות ובהרבה הפחות טוב, הם אפילו עושים יותר נזק מתועלת.

בגדול כולנו יודעים את זה, אנחנו שוב ושוב מתמלאים תקווה ואופטימיות עיוורת ושוב ושוב מתאכזבים מחדש. ובכל זאת הנטייה שלנו לתת אמון במערכת זו נטייה די חזקה, בגלל שיש לנו דחף להיות אופטימיים, כדי להרגיש יותר רגועים ובטוחים, גם שבכלל לא בטוח שכדאי שנהיה כל כך אופטימיים.

לאופטימיות יש אפקט מאוד מרגיע, ודווקא בגלל שזה מאוד מרגיע, זה גם מאוד מסוכן, כי אנחנו עלולים להשלות את עצמנו על דברים שאין להם אחיזה במציאות, ואז לזמן מסוים הרוגע והביטחון שלנו עולים, וברגע שהמציאות מנפצת את הבועה, את האשליה, הביטחון הזה מתרסק בבת אחת וזה מאוד מאוד כואב ואז קשה יותר לקבל את המציאות ולהתמודד.

המיתוס כאן הוא החיבור שעשינו בין אופטימיות וחיוביות. כאילו אם אני בחשיבה אופטימית זה בהכרח אומר שאני בחשיבה חיובית. ונדמה שאם אני לא אופטימי, אז החשיבה שלי שלילית. זה המיתוס שמאוד רחוק מהמציאות.

והאמת שאין בהכרח קשר בין אופטימיות ובין חיוביות, ולפעמים אפילו להפך, חשיבה אופטימית, יכולה להיות חשיבה שפוגעת בנו.

אז עכשיו שהבנו מה זה אופטימיות, הבנו יותר על ההשפעה החיובית שיכולה לה ועל ההשפעה השלילית שיכולה לה. בואו ננסה להבין רגע מה זה חיוביות.

ובשביל להבין מה זה חיוביות, נעשה זום אווט על כל החיים שלנו ונסתכל ממבט כללי על כל מיני תחומים בחיים. התחומים יכולים להיות, זוגיות, משפחה, בריאות, כסף, קריירה, חברים, פנאי וכו' וכו'

השאיפה הטבעית והבריאה היא שנהייה כמה שיותר אופטימיים בקשר לכמה שיותר תחומים בחיים שלנו. אבל אנחנו לא רוצים להיות באופטימיות עיוורת מתוך שכנוע עצמי או מתוך זה שאנחנו משלים את עצמנו.

חוץ מכל תחומי החיים שציינתי קודם, יש תחום חיים אחד שבו באמת הכי חשוב שנהייה אופטימיים, 

וזה התחום של היחס לעצמי, איך אני מתייחס לעצמי.

אם אני סומך על עצמי, מאמין בעצמי, מרגיש בטוח ושלם עם עצמי, רגיל להקשיב לעצמי ולתת לעצמי יחס מכבד ומתחשב, אז אני ארגיש אופטימי באופן טבעי מול היחס שלי לעצמי,
זאת אומרת, אני יודע שלא משנה מה יקרה עם שאר תחומי החיים, גם אם בשאר תחומי החיים אני לא אקבל את מה שאני מקווה,
אני ימשיך להתייחס לעצמי בצורה מכבדת ותומכת, אני אמשיך לאהוב את עצמי ולהשקיע בעצמי.

תחום החיים הזה של היחס לעצמנו, כאן באמת האופטימיות מאוד חשובה ואם אין בתחום חיים הזה אופטימיות, אז כדאי לדעתי שבתחום הזה נשקיע את מירב האנרגיה קודם כל. כי הביטחון האמיתי והרוגע היציב באמת מגיעים אך ורק מיחס שלנו לעצמו. אם אנחנו בדחף לבסס את הביטחון על שאר תחומי החיים, בלי שיש לנו מספיק ביטחון בזכות היחס לעצמנו, אז גם נצליח ברמה מאוד גבוהה אפילו להגיע הישגים בשאר תחומי החיים, הביטחון הזה יהיה מדומה והרוגע שנרגיש לא יהיה יציב. כי מספיק מספיק שמשהו מתחומי החיים האלו יתערער, ושוב הביטחון שלנו ייפול.

האופטימיות שלי מול היחס לעצמי, מתבססת על יחס חיובי שאני נותן לעצמי. חיוביות זה בעצם הדרך שבה אנחנו מגיבים למציאות. אם למשל קורה איזשהו אירוע קשה כמו מחלה, פרידה מאדם שאהבנו, פרידה מעיסוק שאנחנו אוהבים, אז תמיד כדאי להגיב לזה בדרך חיובית, זאת אומרת, להתמקד במה שבאמת אפשר לעשות, ביכולות שיש לי, לבוא עם גישה מעודדת לעצמי ולאחרים, להקשיב, לתמוך וכו' ,
זאת אומרת חיוביות בניגוד לאופטימיות, זה באמת תמיד משפיע באופן חיובי. חיוביות בניגוד לאופטימיות זו לא רק אמונה, אלא זה יחס אמיתי, חיוביות שמתבססת על הקשבה, כנות, חמלה, ענווה, נתינה ואהבה.

אם אין לנו אופטימיות בתחום של היחס לעצמנו, זה באמת בעייתי יותר. כדאי לשים לב שאופטימיות היא לא רק כן או לא. זה לא רק אם למשל יהיה לי כסף, חברים וזוגיות, או לא יהיה לי. אלא כמה יהיה לי ומתי יהיה.

אם אני מרגיש אופטימי שיהיה לי הרבה יותר מהר ממה שבאמת אפשרי, שוב אני משלה את עצמי.

אני אתן עוד דוגמא, כשמגיע אליי מטופל בפגישה ראשונה, הרבה פעמים שואלים "כמה פגישות נראה לך שאני צריך בשביל שאני אעשה שינוי משמעותי?"

הדחף של המטופל הוא הרבה פעמים לשמוע "תוך מקסימום 5 פגישות אתה תרגיש שינוי משמעותי". ואם זו התשובה שאני אתן, ואני אגיד הרבה דברים מרגיעים ויעטוף את הכל בורוד, אז המטופל ירגיש המון אופטימיות וייצא מאוד מרוצה מהפגישה. אבל כמטפל פחות חשוב לי כמה המטופל ירגיש בעננים, יותר חשוב לי שהמטופל באמת יבסס ביטחון ויהיה מאושר בזכות עצמו, אז בדרך הכי רגישה שאני יכול אני אומר גם דברים שלא תמיד נעים לשמוע, אז הוא לא ייכנס תמיד לאופוריה, אבל אם מתחברים לתהליך ומשקיעים האופטימיות ביחס לתהליך תהיה אמיתית, ותמשיך לגדול באופן טבעי.

יש לנו גם את המושג הידוע אופטימיות זהירה. אופטימיות זהירה מראה על פיקחות ואחריות, כי במצב של אופטימיות זהירה אנחנו מאמינים שהדברים יסתדרו כמו שאנחנו מקווים, אבל לוקחים בחשבון שאולי גם לא, או לא בדיוק. יש דברים שאופטימיות זהירה היא שלב ביניים מצויין, עד שאנחנו מגיעים לאופטימיות שלמה יותר.

אם נתייחס למושג אופטימיות שלמה, זה כבר אופטימיות שמבוססת לגמרי על ידע. למשל אני אופטימי בקשר ליחס שלי לעצמי, כי אני יודע שאני רגיל להקשיב לעצמי, אני יודע שאני רגיל לתת לעצמי יחס מתחשב ותומך, אז יש לי אופטימיות שלמה שמתבססת על הרבה מודעות וידע.

עקרונית אנחנו מעדיפים להיות בכמה שיותר אופטימיות, אבל זה לא אומר שיש דברים שעדיף להיות פסימי לגביהם, כי פשוט זו המציאות ביחס לאותם דברים. אם לדוגמא שברתי עצם ברגל, אני לא רוצה להיות אופטימי שהרגל תחלים לגמרי בתוך יום אחד, ביחס לרעיון שהיא תחלים ביום אחד אני מעדיף להיות פסימי, להיות מציאותי יותר.

אופטימיות היא לא עניין של כן או לא, אלא עניין של מידה. אפשר להרגיש שיש איזשהי סאקלה שעוברת בין פסימיות, אופטימיות זהירה ועד אופטימיות שלמה.

כשאנחנו לקראת החלטות מאוד גדולות, בדרך כלל עדיף שלא נסתפק רק באופטימיות זהירה איפשהו באמצע, אלא במשהו שיותר קרוב לאופטימיות שלמה, אנחנו רוצים לאסוף כמה שיותר ידע ועובדות כדי שהאופטימיות שלנו תהיה מבוססת יותר, אם זה למשל לפתוח עסק, לבחור תחום לימודים, השקעה בזוגיות לטווח ארוך, להביא ילדים לעולם. לא סביר שנסתפק רק באופטימיות זהירה, כדאי שתהיה לנו הרגשה של הרבה אופטימיות לפני שאנחנו עושים צעד כזה.

במילים אחרות, ככול שהסיכון בהחלטה שלנו גדול יותר, עדיף שתהיה לנו אופטימיות גדולה יותר.

כמובן שלא תמיד זה אפשרי, וזה בסדר לקחת סיכונים, אבל עדיף שלפחות נהיה מודעים לסיכונים, ובכל מקרה עדיף שלא נקבל החלטות מתוך אופטימיות עיוורת.

עקרונית עדיף שנהיה בכמה שיותר אופטימיות, אבל אין פה איזושהי תחרות באיזה רמת אופטימיות עדיף להיות, כי בסופו של דבר הכי נכון להתייחס לזה בהקשר לסיטואציה, לפעמים מתאים להיות בפסימיות, לפעמים באופטימיות זהירה, ולפעמים באופטימיות שלמה. אופטימיות עיוורת לעומת זאת, אף פעם לא רצויה.

עכשיו בואו נראה איך חיוביות מסתדרת מצויין גם בלי הרבה אופטימיות.

למשל אני יכול להגיד לעצמי ביחס לתחום של זוגיות, אני לא פוסל אבל אני כרגע פחות אופטימי שזה ייקרה בחודשים הקרובים, כי אני משקיע בתחומים אחרים שלגביהם אני יותר אופטימי, כמו הקריירה והבריאות, למשל.

זאת אומרת, כשאנחנו בגישה חיובית, אנחנו יודעים שזה בסדר לא להרגיש אופטימיות גדולה ביחס לכל תחום ותחום.

ויותר מזה, אפילו בקשר לתחום הכי חשוב של היחס לעצמי. לי באופן אישי לא היתה אופטימיות גדולה שאני אגיע לביטחון יציב והשלמה כל כך גדולה עם עצמי כמו שאני היום, אבל כן ידעתי שכדאי שאני אמשיך להשקיע בלבסס גישה כמה שיותר חיובית לעצמי ולחיים, כי ידעתי שככול שאני משקיע בלהקשיב לעצמי ולהיות ביחס יותר מכבד לעצמי, ככה גם האופטימיות והמוטיבציה עולים יותר ויותר באופן טבעי.

אני מקווה שעזרתי לעורר איזשהי מחשבה מעניינת,
אני אביב עוז, מטפל רגשי לביטחון עצמי ורוגע יציב, הסרת תלות רגשית, התמכרויות וחרדות.

תודה רבה לכם על הקריאה,
מאחל לכם המון חיוביות ואופטימיות אמיתית.

 למענה על שאלון אישי בנושא לחץ רגשי לחצו כאן

לקריאה על שיטת 6 הצעדים ליצירת אופטימיות אמיתית

 

אהבתם? מוזמנים לשתף:

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin