עוד אחת משטיפות המוח שנמצאת ב"ניו אדג'"

בצד של המתנגדים התפיסה קצת פחות מטומטמת אבל עדיין לא חכמה במיוחד.

הם עסוקים באובססיה בדיבור על הבעיות שיש בעולם. הם מחפשים בעיות ומדברים על הבעיות כמעט כל הזמן.

זה קצת פחות מטומטם כי לפחות זה באמת יכול להוביל לאיזשהי פעולה אפקטיבית כדי למנוע את אותן בעיות,

אבל המיקוד כל כך שלילי, ולכן מטען אדיר של כעס ושנאה מצטבר בהם ומשפיע לרעה גם על אחרים.

(אותו מטען אגב קיים לא פחות ב"מקבלים").

 

המכנה המשותף של שני סוגי הדת האלו, הוא ששניהם כמעט ולא שואלים שאלות. אצל שניהם נמצא חוסר ביטחון עצמי, מחשבות טורדניות, או סי די, תלות רגשית, חוסר במוטיבציה פנימית אמיתית ועוד.

הם כבר "מבינים הכל", ולכן רוב הזמן הם רק מלמדים אותך את "האמת" שהם רואים.

שניהם נהנים מאוד מתפקיד "המורה" שמציג את החוכמה שלו לעולם,

ושואפים להוביל אחריהם כמה שיותר אנשים שיילכו בעקבותם.

עוד דבר שמשותף לשניהם זה ששניהם שונאים אחד את השני.

המקבלים שונאים את המתנגדים שלדעתם "שליליים לגמרי" וגורמים לכל בעיות העולם.

והמתנגדים שונאים את המקבלים שלדעתם "עיוורים לגמרי" וגורמים לכל בעיות העולם.

 

כשאני מתאר "קבוצת אנשים" זה רק כדי לתאר בעיה, אבל לא כדי לתאר אנשים.

זה שיש בנו נטייה ללכת עם אמונה כלשהי, לא אומר שזו האמונה היחידה שיש בנו.

יכולות להיות בנו גם אמונות סוטרות. בן אדם הוא יצור מורכב,

יש בו תפיסות שגויות ויש בו תפיסות נכונות. וכל הכללה על אדם תהיה שגויה, גם אם לרוב הוא מתנהג בצורה מסוימת.

בעיניי, מורה אמיתי מציג את השאלות שלו בעצמו אין תשובה עליהן ושואף ללכת לצד התלמידים שלו ולא לפניהם.

בתפיסה מאוזנת אנחנו נראה מיקוד חיובי,

זאת אומרת שרוב הזמן נדבר על פתרונות אפשריים, יחד עם הסתכלות על בעיות גדולות ויחד עם התמודדות עם שאלות קשות.

והרצון לקבל את המציאות חשוב לא כדי להוריד מהדחף לשנות את המציאות, אלא בדיוק להפך.

כשאנחנו מקבלים את המציאות אנו רואים יותר בבירור עם מה אנחנו יכולים להסכים ועם מה לא. ולכן משפרים מה שאפשר.