מרץ 2019

לכעוס ולהשאר רגוע

מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי ועצמאות רגשית
למי שמוצא את עצמו כועס הרבה ומרגיש שזה יותר מידי,
(כעס על עצמו או על אחרים)
אבל לא ממש יודע איך לכעוס בצורה אחרת,
או איך לא לכעוס כל כך הרבה,
המכתב הזה בשבילו/ה.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
רוב חיי חשבתי שכעס הוא "רגש שלילי",
כי מיד קישרתי אותו לעצבנות מופרזת,
חוסר שליטה ואגרסיביות,
אני באופן אישי גם ייחסתי לרגש הזה איזשהו דימוי של משהו "רע",
ואז בלי ששמתי לב,
בכל פעם שכעסתי האשמתי את עצמי שאני "רע".
ומכל הסיבות האלו מאוד פחדתי לכעוס,
ומאוד התנגדתי לרגש הזה (על אף שחשתי אותו המון),
וההתנגדות הזו יצרה בי המון לחץ.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍

עם השנים הבנתי…

אם אנחנו מתעלמים מהכעס שבנו,
לא מבטאים אותו בצורה נכונה ולא לומדים ממנו,
הוא נשאר "תקוע" בתוכנו וכשהוא כן מופיע,
אז בדרך כלל זה כן יהיה בצורה שלא רצינו,
עם העצבנות המופרזת, חוסר שליטה ואגרסיביות…
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
כעס לדעתי הוא אחד הרגשות היותר מאתגרים,
מהבחינה הזו שהוא עלול להגיע מצדקנות מיותרת,
ופרשנות לא נכונה למציאות,
דימוי עצמי מופרז (עם מיקוד באשמה כלפי חוץ)
או דימוי עצמי נמוך (עם מיקוד באשמה עצמית)
ובמילים אחרות: התמקדות באשמה מעוררת כעס מה"סוג"
הזה שהופך לשרפה.
אם נוציא את המיקוד באשמה, נישאר עם כעס טבעי ורגוע.
כן כעס רגוע, עד כמה שזה אולי נשמע מוזר,
אפשר לכעוס בצורה אסרטיבית ולהשאר רגועים.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
התרגלנו לחשוב שכעס הוא משהו גועש ועצבני במיוחד,
אבל כעס כשהוא מגיע בצורה מידתית והגיונית הוא מאוד נמוך ביחס למה שאנחנו רגילים לחשוב.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
אם אתה כועס ומרגיש שיצאת מהשלווה שבך, זה כנראה כעס שבא עם מיקוד באשמה. לעומת זאת,
אם אתה כועס ובאותו הזמן יודע שהתחושה הדומיננטית יותר שבך היא שלווה, זה כעס טבעי שמתעורר עם ביסוס למציאות:
‍‍‍‍‍‍ ‍‍

הכעס חשוב

כי הוא מתעורר מול עוולות שנעשות לנו ולאחרים,
הוא מעורר בנו חוש צדק טבעי.
המיקוד באשמה (שהוא הגורם המזיק האמיתי ולא הכעס)
הוא מיקוד באדם כמכלול ולא במעשה המזיק שעשה,
וכשזו צורת החשיבה, הכעס יישאר תקוע בנו,
וכשכאב רגשי "תקוע" בנו, זה יותר לחץ,
ולחץ מזיק לנו.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍

גם אם עשו לנו או לאחרים עוול,

במקום לחפש על מי לכעוס,
כדאי שנבין שאנחנו כועסים בעצם על מעשה שעשה האדם, ולא על האדם כמכלול.
אם אנחנו רוצים להשפיע עליו כדי שיבין את הנזק שעשה,
כדאי שנשקף ונדגיש שהכעס שלנו הוא כלפי מה שעשה
ולא כלפיו כאדם.
("אני כועס על מה שעשית" במקום "אני כועס עליך")
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
יותר קל לנו לתפוס דברים באופן מכליל,
כי נדמה שזה פשוט יותר להתייחס בצורה הזו,
אבל הרבה פעמים זה לא נכון,
וגורם לנו לנזק.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
אותו דבר כלפי עצמנו,
כעס עצמי הוא דבר נורא ואיום
שמזיק לנו כל כך שרק על זה אני יכול לכתוב ספר שלם..
לעומת זאת אם אנחנו כועסים על משהו שעשינו
(אם עשינו נזק כלשהו לעצמנו או לאחרים)
זה טבעי, זה חלק מההתפתחות שלנו,
הכעס הזה יישאר רגוע ובמקום אשמה תהיה בו חמלה.
נסו לדמיין רגע כעס שעטוף בחמלה,
אנחנו לא רגילים לחשוב ככה,
אבל זה לגמרי אפשרי.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
להגיע למצב הזה של כעס שבא ביחד עם חמלה,
זה מהניסיון שלי כמטפל רגשי
כנראה האתגר הכי גדול ליישום
בתוך התהליך שבו לומדים איך להתייחס לרגשות כואבים,
יותר פשוט ללמוד איך להכניס חמלה לעצבות,
לפחד, לבדידות, ייאוש, חוסר אונים ועוד,
אבל להכניס חמלה לכעס?
זה איזשהו סף, שכל מי שמצליח להגיע אליו
וליישם אותו באופן טבעי בחייו,
זה עושה שינוי שאין לתאר כמה הוא אדיר,
כי אז לא רק שאותו אדם מוריד מעצמו
המון אשמה עצמית,
הוא מוריד גם המון אשמה מאחרים,
וזה פותח אפשרות להתחבר בצורה מפוייסת והרמונית לגמרי
גם עם עצמך וגם עם אחרים.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
מאחל לכולנו הרבה שלווה פנימית,
מבלי להדחיק שום כאב שבנו (גם לא כעס..)
 
אם אהבתם את המאמר מוזמנים להגיב ולשתף.
אם אתם רוצים להרשם לניוזלטר שלי ולקבל למייל עוד מכתבים
לחשיבה מרגיעה וחיובית לחצו כאן
 

 

אם אהבתם אנא שתפו עם חבריכם :