אחריות וחוסר אחריות

מהי אחריות? האם חוסר אחריות זה רע? ואיך יוצרים אחריות?

נתחיל מהשאלה הבסיסית – מהי אחריות?
אם נסתכל בפירושים מילוניים, נראה שאחריות היא ביטוי עם כמה משמעויות.
אפשר לייחס לאחריות אישית בגרות (ולדעתי יש בכך היגיון), במובן של נשיאה בתוצאות,
זאת אומרת האחריות בהבנה שתוצאות מסוימות שנוצרו בחיי – נוצרו באחריותי.

כשאנו ילדים

פחות ברור לנו הקשר בין התוצאות בחיינו ובין הגורמים להן,
מהסיבה הפשוטה שאנו מאוד מושפעים מהסביבה,
מאוד מחקים/מעתיקים מאחרים את ההתנהגות שלהם,
יותר מאמינים בקלות למה שאומרים לנו,
ויותר נסחפים לעשות דברים שלא בהכרח רצינו לעשות,
ובעקרון פחות מבינים מה ההשלכות למה אנו עושים.

עם השנים, 
תפיסת המציאות שבנו הפכה מדויקת יותר, והקשר בין הבחירות שלנו
ובין התוצאות שאנו רואים בחיינו הפך ברור יותר,
אבל כמובן – לא תמיד הקשר ברור.
ו‍‍‍‍‍‍בהמשך אתייחס לנקודה הזו עוד.

התייחסות נוספת למושג אחריות שאני באופן אישי מאוד אוהב,
מגיעה מתוך פירוש המילה באנגלית:

response ability – היכולת להגיב.

זאת אומרת, ככול שהיכולת שבנו להגיב למציאות הופכת גדולה יותר,
יש בנו אחריות גדולה יותר.
וכמובן שהכוונה היא להגיב למציאות באופן מציאותי.
מה זה אומר באופן מציאותי?
באופן אפקטיבי, פרקטי, כזה שמוביל לתוצאות רצויות
כמו רוגע יציב, בריאות, חיבור ליכולות ולחוזקות,
תקשורת בונה מול אחרים, סינגריה, שגשוג ועוד.

אדם שלוקח אחריות למעשיו,
הוא אדם מציאותי יותר, מפני שרק כך הוא יכול ללמוד ממעשיו,
אחרת, אם עשה טעות או נזק מסוים (לעצמו או לאחרים),
והוא ומכחיש זאת ובכלל לא מכיר בכך,
אין סיכוי שיידע מה לשנות כדי להיות יעיל יותר ולהתפתח.

אני לדוגמא,

רוב חיי לא התנהגתי בצורה אחראית,

גרמתי לעצמי הרבה נזק ולא למדתי כלום,
המשכתי לעשות את אותן טעויות.
מה כבר עשיתי?
בפן הבריאותי עשיתי אולי את כל הטעויות האפשריות:
אכלתי "מזון" מזיק מאוד, עישנתי, בקושי ישנתי,
כמעט ולא הזזתי את הגוף לשום מקום ומאוד התנוותי.

בפן הנפשי עשיתי טעויות לא פחות חמורות:
החשיבה שלי היתה מאוד שלילית,
לא הקשבתי לעצמי ולא הקשבתי באופן כללי,
שיקרתי לעצמי והשליתי את עצמי שוב ושוב,
ויותר מכל, התמקדתי בלהאשים בלי סוף,
האשמתי את כל העולם בכל דבר כמעט כל הזמן, והאשמתי גם את עצמי בלי סוף,
אפילו שרוב הזמן פחות שמתי לב שאני מאשים גם את עצמי,
את עצמי האשמתי הכי הרבה.

ועכשיו הגענו לחלק היותר מעניין.

אפשר לומר כך:
אני יודע שעשיתי נזקים ושאני עדיין עושה מידי פעם..
אבל, האם זו באמת אחריות שלי? אולי אני מתנהג כך רק בגלל שגידלו אותי
בצורה מסוימת, ובגלל השפעה שלילית של הסביבה, החברה, התרבות שבה גדלתי,
כל אלו עיצבו את צורת החשיבה וההתנהגות שלי,
ולכן נגררתי להרס עצמי, חרדות, התמכרויות והרגלים רעים,
זו בכלל לא אחריותי!

טוב, כמובן, זה לא כל כך פשוט.
על אף שבהחלט יש בזה מן האמת, זו אמת חלקית,
כי האמת המלאה היא שככול שגדלנו המודעות שלנו גדלה,
ועם המודעות באה אחריות.
במילים אחרות, ככול שגדלנו והמודעות שלנו גדלה,
הצורה שבה המציאות שלנו נראת ומשתנת – הופכת להיות יותר ויותר באחריותינו.

קל להסכים על כך שאחריות היא דבר נפלא וטוב,
אבל פחות ברור: למה לאדם אחד יש נטיה גדולה יותר להיות אחראי
ולאדם שני נטיה קטנה יותר?

בנקודה הזו, כדי לעשות סדר,
אני רוצה להתייחס למושג מהכיוון השני ולשאול:

מה זה חוסר אחריות?

אני רוצה לנסות להפריך מיתוס שבעיני הוא אחד האכזריים:
נהוג לחשוב שחוסר אחריות זה "דבר רע",
דבר שאומר שמשהו בך דפוק, משהו בך לא בסדר
כי אתה לא נוהג באחריות.
למען האמת כך גם חשבתי על עצמי לא מעט שנים,
והייתי מאוד משוכנע בזה.

היום אני יודע אחרת.
הסיבה היחידה לחוסר אחריות, היא חוסר מודעות וידע.
לא "דפיקות", לא שום דבר ש"לא בסדר" בך, ובטח שלא כוונה רעה.
ורוב החוסר הזה בידע ומודעות מתחיל מהיותנו בני אדם,
ובמיוחד בני אדם צעירים, ילדים…
למדנו מה שלמדנו מהסביבה בה גדלנו,
פחות יכולנו להטיל ספק, ויותר קיבלנו כ"אמת חצובה בסלע" מה שאמרו לנו,
והחלק שהופך את זה לכל כך משמעותי – זה שהתרגלנו לזה.
התרגלנו לחשוב בצורה מסוימת על עצמנו ועל החיים
ולהתנהג בצורה מסוימת כלפי עצמנו ואחרים.
ויכול להיות מאתגר לשנות הרגלים, כי הם "נדבקים".

גם שאנו מבינים שיש בנו חשיבה או הרגל מזיק

לא תמיד פשוט לשנות זאת.
אבל אני מבטיח לכם – שזה אפשרי.
ולא רק שזה אפשרי, כשעושים זאת נכון, זה הופך להיות קל ופשוט יותר עם הזמן.

בגלל המיתוס שמייחסים לחוסר אחריות "משהו רע",
מתייחסים לחוסר אחריות בנימה של אשמה,
במקום להבין שחוסר אחריות זו פשוט יכולת מוגבלת
להגיב למציאות באופן מציאותי בגלל מודעות וידע מוגבלים.
במילים אחרות, אף אחד לא מגביל לעצמו את המודעות בכוונה,
וגם אם נדמה לפעמים שזה לא כך – כולנו עושים כמיטב יכולתנו.
אם אנחנו מרגישים רע עם עצמנו,
זה לא בגלל שיש לנו סיבה אמיתית להרגיש כך,
ובטח לא בגלל שזה אפקטיבי,
אלא רק כי אנחנו עדיין רגילים במידה זו או אחרת להתייחס כך לעצמנו.

ולסיום, שאלת השאלות:

איך יוצרים אחריות אישית?

איך מגדילים את היכולת להגיב באופן יעיל למציאות סביבנו?
אחריות בעיני יותר מאשר היכולת להבין את הקשר בין הפעולות להשלכות שלהן,
ויותר מהאשר היכולת להגיב נכון,
אחריות במילה אחת זו התפתחות.
מפני שגם אם נבין את יותר את ההשלכות למעשינו ונגיב טוב יותר,
מה שבאמת הופך אדם לאחראי זו העובדה
שהוא ממשיך ללמוד, ממשיך לשפר, ותמיד נמצא בהתפתחות.
במילים אחרות, העובדה שהוא מוכן להמשיך ללמוד ולשפר,
זה מה שעיני הופך אותו לאחראי יותר מכל.

לכן, כדי להיות אחראיים יותר:
עלינו להמשיך לשאול שאלות ולהטיל ספק בריא
גם במה שאנו עושים, במה אנו מאמינים,
ובצורה בה אנו חושבים,
עלינו להתנסות בדברים חדשים,
להקשיב יותר ולחוות יותר.
כי כל אלו יעזרו לנו ללמוד יותר ולהתיעל יותר.

אני יכול להגיד מהניסיון שלי, שאחד הדברים שהגדילו משמעותית
את היכולת שלי להגיב באופן יעיל ונכון יותר,
ולהיות מוכן יותר ללמוד ולשפר,
זה כשהסרתי מעצמי הרבה כאב רגשי שסחבתי על עצמי,
גם הרבה כאב וגם הרבה אשמה.

וזה כמובן רק קצה הקרחון, כי אפשר לכתוב ספר עבה מאוד
רק על איך ליצור אחריות.

אני מקווה שנהנתם לקרוא
ושהתעוררה בכם מחשבה מעניינת

לקריאה נוספת על שיטת המקור לרוגע פנימי המעודדת אחריות אישית לחצו כאן