מאי 2019
אכילה רגשית
מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי ועצמאות רגשית
כמי שהוטרד שנים ארוכות מאכילה רגשית,
ידעתי שכדאי לי מאוד למצוא את הדרך לפיתרון.
ואני, כמטפל רגשי,
ידעתי כמה חשוב לפתור את הבעיה מבחינה רגשית – מהשורש,
כך שהשינוי יהיה יציב ואמיתי.
אם רצית להבין יותר על מה קורה מאחורי הראש
בזמן של אכילה רגשית, ולקבל טיפ שיכול לעזור במניעה של אכילה רגשית,
הפוסט הזה בשבילך
הפוסט הזה בשבילך
ככול שעשיתי השקעה עם עצמי בנושא הזה,
בסופו של דבר זיקקתי את כל המחשבות סביב זה
לשאלה אחת פשוטה שעושה הרבה סדר:
האם אני מסוגל/ת להרגיע את עצמי עכשיו גם בלי האוכל?
זה נשמע אולי ברור מאילו או פשטני מידי,
אבל אנסה להסביר למה השאלה הזו כל כך חשובה,
ואתן שתי סיבות:
הרגע הזה של חולשה שבו הפיתוי להדחיק את הכאב והלחץ
ולהרגיע את עצמנו בעזרת אוכל,
קודם כל זה רגע שלא תמיד אנחנו שמים לב שאנחנו נמצאים בו,
מרוב הרגל לפתור את הקושי בעזרת אוכל,
אנחנו פשוט בוחרים באכילה רגשית כמעט באופן אוטומטי.
אז סיבה ראשונה שהשאלה הזו כל כך חשובה,
היא שבעזרתה אנחנו מעוררים מודעות לרגע הזה,
ומתוך המודעות יש לנו הזדמנות להרגיע את עצמנו ללא הנחמה שבאוכל.
פשוט בכל פעם שיש חשק או רעב לאוכל לשאול את השאלה הזו.
סיבה שנייה והיותר מעניינת לדעתי היא זו:
לפעמים אנחנו כן מודעים לרגע הזה של החולשה,
מתעוררת גם הנטייה לרגשי אשמה,
ואז באופן מודע יותר או פחות,
אנחנו עושים שיקול שאומר דבר כזה:
"אני שונא להרגיש רע עם עצמי, ועדיף שאני כבר יאכל משהו ויירגע,
העיקר שלא ארגיש רע עם עצמי"
אם השיקול משכנע, אנחנו מרגישים באותו רגע נוח עם עצמנו ככשוב פנינו לאוכל מנחם,
אבל לטווח הארוך אנחנו יודעים שזו היתה טעות:
1. כי זה לא פיתרון אמיתי
2. הרבה פעמים כי זה אוכל שלא באמת התאים באותו בזמן
(האוכל עצמו או הכמות שלו, מתוך דחף לאוכל לא היינו קשובים מספיק לגוף)
3. במקרה הפחות טוב: כי האוכל פשוט מזיק לא רק כי הוא מנציח בעיה רגשית, אלא גם לגוף שלנו.
השיקול הזה יכול לבלבל ולהטעות מאוד,
מצד אחד יש בו היגיון מסוים, כי האשמה באמת מזיקה ולא מועילה לנו,
מצד שני הפיתרון להסיר את האשמה עם אכילה, הוא לא פיתרון אמיתי,
לא לכאב הרגשי, לא ללחץ וגם לא לאשמה.
לכן שוב,
כדאי להתרגל לשאול בכל פעם שעולה חשק לאוכל או רעב:
האם אני מסוגל/ת להרגיע את עצמי עכשיו גם בלי האוכל?
אם אני מבין שכן, אני כמובן בוחר להרגיע את עצמי קודם ללא אוכל,
ואז כל מה שאבחר יהיה מדוייק יותר, כי אני מחליט מתוך רוגע.
ואז כל מה שאבחר יהיה מדוייק יותר, כי אני מחליט מתוך רוגע.
במצב הזה גם אם נבחר לאכול, זה יהיה הרבה פחות מתוך דחיפות, והרבה יותר מתוך שלווה.
אם אני מבין שלא, לפחות עכשיו אני יודע שאם אבחר באכילה רגשית, זו תהיה טעות שכנראה עכשיו אני לא מסוגל למנוע.
זאת אומרת זו תהיה טעות מודעת, שזה יתרון אדיר, לעשות בחירה מתוך מודעות להשלכות שלה, לעומת בחירה שעושים באופן אוטומטי.
כמטפל, אני מאוד מאמין בפיתוח היכולת להרגיע את עצמך באופן עצמאי ויציב, ולכן זה נותן פיתרון מלא למי שרוצה להמנע מאכילה רגשית.
מקווה שהפוסט עזר לך,
ומי שרוצה לשאול על זה יותר מוזמן/ת לפנות אליי
אם אהבתם אנא שתפו עם חבריכם :
