אם זה שבור אל תתקן את זה?

אומרים שאם משהו לא שבור לא צריך לתקן אותו…
אבל אם זה שבור ואנחנו לא יודעים?

אחד הדברים בעיניי המסוכנים ביותר,
זה שישנה בעיה ואנו לא מודעים אליה,
זו לא סתם בעיה,
אלא בעיה שאנחנו בעצמנו יוצרים
מבלי להיות מודעים לכך.
ואני לא מדבר על כל בעיה,
אלא על הבעיה שלפי דעתי היא הבעייתית מכולן.

היא גם הכי בעייתית וגם הכי "מחקמקה",
זאת אומרת, מאוד לא פשוט להבחין בה.
אני מדבר על אשמה עצמית.
אשמה עצמית זה דפוס מחשבה הרסני,
שבו אנחנו מאוד נוקשים עם עצמנו,
להבדיל מביקורת בונה,
שבה אנחנו יכולים להתייחס להתנהגות מסוימת
(שבנו או באחר) בביקורת ועם זאת להרגיש נוח עם עצמנו ושלמים עם עצמנו,
כי אנחנו יודעים שאנחנו בתהליך של למידה והביקורת הזו עוזרת לנו להתייעל ולשפר.
הביקורת יכולה להרגיש רכה, עדינה ותומכת.
באשמה, הביקורת מרגישה נוקשה ו"עוקצנית"
ולעולם לא נרגיש נוח עם עצמנו אלא להפך, נרגיש רע עם עצמנו, 
נרגיש דחייה מעצמנו, לפעמים גם גועל או כעס על עצמנו.

אתאר עכשיו יום בחיי לפני כמה שנים, מהימים שעוד הרגשתי הרבה לחץ:
קמתי בבוקר, ולא הרגשתי הרבה מוטיבציה,
"עוד יום שצריך לעבור, אבל לא נורא אני כבר רגיל"
כל מיני דברים קטנים וטפשיים הרגיזו אותי,
לא מצאתי איזו חולצה, נזכרתי שאני צריך לתקן משהו בברז במטבח,
חשבתי על כך שיהיה חם היום בחוץ ומיד התעורר בי חוסר סבלנות, ועוד כל מיני דברים שטותיים כאלו.
הבנתי שאני מגיב בחוסר פרופוציה, אבל לא ידעתי איך להרגיש אחרת.
איזשהו מתח פנימי מציק שלא עובר.

למעשה האשמתי את עצמי בלי לשים לב!
הקשר לאשמה לא היה לי ברור בכלל,
אבל אח"כ כשחשבתי על זה, הבנתי.
הרגשתי שאני חייב למצוא את החולצה, כאילו שבלי החולצה לא אוכל להרגיש
שלם עם עצמי,
שאני צריך לתקן את הברז, כאילו שזו משימה שאני חייב לבצע,
חשבתי שאני חייב מזג אוויר מסוים בשביל להרגיש שנעים לי ושאוכל להיות רגוע.
האשמתי את עצמי שעד שלא יהיו לי
כל מיני דברים, תנאים, השגים וכו' – לא אוכל להרגיש שלם עצמי.

בגלל שבמקרה הזה, הדברים האלו היו יחסית קטנים,
האשמה לא היתה מאוד גדולה, אבל המתח הצטבר.
כשחשבתי על דברים גדולים יותר כמו:
"איך זה שעדיין אין לך זוגיות, מספיק כסף ואיך זה שעדיין לא קנית בית"
זה כבר לא היה רק מתח מרגיז,
זה כבר ממש הפך ללחץ.
‍‍‍‍‍‍הרגשתי שמשהו בי לא בסדר, שבור, מקולקל, דפוק,
ובצורה לא ממש מודעת אמרתי את זה לעצמי שוב ושוב ושוב.

אני יכול להבטיח לך: אין בך שום דבר לא בסדר, שבור או דפוק,
הכל בך בסדר גמור. עם זאת, יכולה להיות בנו התנהגות שמכשילה אותנו,
ואני אומר מכשילה כי זו התנהגות שפוגעת בצורך הרגשי הבסיסי ביותר: להיות רגועים.
ההתנהגות הזו צורת ההתייחסות הזו, זו אשמה עצמית.

כמטפל רגשי, אני עוזר ועזרתי לאנשים עם חרדות ולחצים, כעסים גדולים, התמכרויות,
תלות רגשית בחיזוק מאחרים ועוד, כולם למדו איך להרגיע את עצמם באופן עצמאי.
התהליך אומנם קצת שונה מאדם לאדם,
אבל השורש הוא אותו שורש: להסיר את הדפוס הבעייתי של האשמה.

לקריאה נוספת על שיטת המקור לרוגע פנימי לחצו כאן