פברואר 2022

איך נוצרת מודעות

מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי יציב

ההבדל בין מציאות לאשליה לא תמיד ברור. מתי זהו כאב אמיתי של האני הפנימי ומתי זהו סבל של הנחות? מתי זו אהבה אמיתית ומתי זו אהבה מדומה של הנשגב? ושאלות נוספות לגבי ביטחון אמיתי או מדומה, שליטה אמיתית או מדומה, מוטיבציה או אובססיה, רוגע שמקורו מפנים או מבחוץ, ערך עצמי פנימי או חיצוני, רצון או דחף, בקשה או דרישה, תווית שלילית ושקרית או תווית נכונה, מתי היכולת מוגבלת ומתי לא, מתי המאמץ מופרז ומתי הוא סביר, ויכולות להיות כמובן עוד שאלות רבות לגבי אבחנות חשובות שכדאי לשאול כדי לתת הזדמנות למודעות לעלות ולהתפקח.

כשאנחנו מחפשים ליצור מודעות גבוהה יותר, הנטייה יכולה להיות "להשתמש בהגיון" כדי להבין משהו חדש. בעיקרון ההיגיון שלנו לא בהכרח יכשיל אותנו, אבל הוא גם לא בהכרח יעזור לנו, לכן לא הייתי מסתמך רק על ההיגיון כדי להעלות את המודעות.

 

היגיון אפשר לחלק לשניים: היגיון ראשוני והיגיון מתחדש.

ההיגיון הראשוני, הוא זה שאנחנו נמצאים איתו מתוך הרגל: הוא מתבסס על חוויות עבר ואמונות.

ההיגיון הראשוני מצד אחד מצביע על דברים נכונים, אבל מצד שני הוא גם נשען על אמונות והרגלים שחלק משמעותי מהם פשוט שקרי. ואפילו אם ההיגיון מצביע על דברים נכונים, זה לא בהכרח אומר שאלו הדברים הכי נכונים ומדויקים – גם מה שאנחנו יודעים ומבינים, עקרונית תמיד אפשר להבין טוב יותר, ברמה עמוקה יותר.

הבעיה העקרונית עם היגיון זה שבדרך כלל שאומרים "להשתמש בהיגיון" מתכוונים: לחשוב – "להפעיל את הראש". ההיגיון יכול להציע "מחשבות נכונות", וזה לא תמיד בהכרח שלילי, אבל זה מסוכן, כי מחשבות בדרך כלל יש לנו יותר מידי. ומה שבאמת חסר לנו כדי להבין טוב יותר, זה רגש.

לכן, כדי להעלות את המודעות באופן נכון יותר, כדאי קודם להרגיש יותר ורק אז להשתמש בהיגיון. אנחנו רוצים ליצור היגיון מתחדש, והוא יכול להתחדש רק בזכות חוויה חדשה. ככול שנצבור יותר חוויות ההיגיון שלנו יתחדש יותר. כדי להרגיש יותר, אנחנו רוצים להקשיב יותר.

להרגיש יותר זה אומר יותר "להיכנס לחוויה". ככול שאנחנו מקשיבים יותר, החוויה מתעצמת. בדיוק כמו שזה קורה כשצופים בסרט, כשמקשיבים למוסיקה, או כשמקשיבים לאדם מולך ואז מסוגלים להרגיש יותר מה האדם מולך מרגיש.

זו תהיה הפעולה הכי נכונה כדי להעלות את המודעות – להשתיק את המחשבות עד כמה שאפשר, גם את "המחשבות ההגיוניות", ופשוט להקדיש יותר תשומת לב ולתת לחוויה להתעצם.

אם לדוגמא אני נמצא במצב של לחץ רגשי גדול ואני רוצה להירגע, נכון שכמה מחשבות הגיוניות יכולות בהחלט להרגיע אותי, אבל לא תמיד, וגם אם כן, פחות בטוח שהמחשבות האלו היו באמת הגיוניות, אולי זה היה "ההיגיון" של הנשגב שהרגיע אותי.

אם אנחנו רוצים לדעת שהרוגע שניצור יהיה אמיתי ויציב יותר, אנחנו רוצים קודם להעצים את החוויה – לשים לב למה שאנחנו מרגישים. למשל רק ברגע שאשים לב לגודל הלחץ שיש בי ולא בגלל שאין לי ברירה להרגיש אותו, אלא בגלל שמיוזמתי רציתי לשים לב כמה הוא גדול, רק אז אני יכול להבין יותר – שכנראה דרשתי מעצמי משהו מוגזם. אם נדחיק את הלחץ, לא תהיה לנו אפשרות להבין באמת איך אנחנו מתייחסים לעצמנו, או במילים אחרות, איזו מחשבה שולטת בנו, של האני החיצוני או הפנימי.

להעז להרגיש את הלחץ שיש בנו זה כמובן לא דבר מובן מאילו, אבל כשאנחנו מוכנים לעשות זאת, נבין שהלחץ מוגזם והדרישה מעצמנו מוגזמת ולא הוגנת. וזו מודעות ברמה אחרת לגמרי לעומת מודעות שמתבססת על הבנה שכלית בלבד מבלי לעצור ולהקשיב.

ההיגיון של הנשגב יגיד לנו שזהו "לחץ סביר" ושעלינו להמשיך להתאמץ, ושרק עוד מאמץ יפתור את הלחץ, כשזה למעשה רק מוסיף ללחץ.

 

וכמובן שהמודעות תהיה אפילו גבוהה יותר אם נקשיב לא רק ללחץ, אלא גם לצורת המחשבה, איזה סוגי סבל מרכיבים את הלחץ, רמת המאמץ, רמת האנרגיה והתחושות בגוף ונרגיש את הקשר בין כל אלו.

לפעמים באמת מרגיש קשה מידי להקשיב ולהניח את ההיגיון בצד לכמה רגעים. ולכן זה בסדר גמור להשתמש גם קצת בהיגיון בתור התחלה של העלאת המודעות, אבל עם הזיכרון שאנחנו לא סומכים רק על ההיגיון ושזהו רק "ההילוך הראשון" להעלאת המודעות, כדי שנהיה מוכנים יותר להקשיב.

 

אם נדמה זאת ל"תיבת הילוכים של מודעות", היגיון יכול להיות ההילוך הראשון אבל לא יותר מכך, (המנוע לא באמת נוסע כמו שצריך על הילוך ראשון), לכן הקשבה ורגש יהיו בשאר ההילוכים, ובהילוך האחרון אנחנו יכולים להחזיר את ההיגיון (שעכשיו התחדש) ואז הוא באמת משתפר והופך מציאותי ונכון יותר.

 

אפשר להגיד שהסיבה להעלות את המודעות היא להשתחרר מלחץ או סבל כלשהו, אבל הדרך הנכונה יותר להתייחס לסיבה, היא להמשיך לחזק את חווית החיבור עם המציאות, כי אנחנו לא רוצים להתמקד ב"בריחה" מסבל, אלא בהתקרבות לאושר אמיתי.

המציאות היא שבמהות שלנו אנחנו רצון טהור ששואף רק לאהוב ולעשות טוב, שאנחנו לא נחותים או נשגבים אלא שווים בחשיבותנו לאחרים, זו מציאות שבכלל לא מובן מאילו להכיר בה, ואפשר להכיר בה ברמה עמוקה יותר ויותר ככול שנרגיש ונחיה את החוויה של הרצון האמיתי שבנו. ככול שאנחנו מרגישים יותר את הרצון שבנו, המודעות עולה לגבי הייחודיות שלנו, היכולות והחוזקות שלנו, אנחנו הופכים משוחררים וחופשיים יותר, ומסוגלים להרגיש יותר אהבה אמיתית לעצמנו, לאחרים ולחיים בכלל.

 

לפעמים כששואלים אותי שאלה מסוימת, מצפים שהתשובה שאתן "תפתור את הבעיה", ולפעמים ההיגיון שאני מציע יכול לעזור, אבל לרוב זה שולי, לכן אני תמיד מעודד את האדם להקשיב לעצמו יותר, להרגיש יותר ולמצוא את התשובה בעצמו. אני מדגיש שאני יכול רק לכוון, ולא באמת יכול לשנות לאדם אחר מודעות, כי השינוי הזה קורה רק אחרי שאדם מוכן להקשיב לעצמו יותר, להרגיש יותר ואז לשנות את היחס לעצמו.


‍‍‍‍‍‍

הקטע לקוח מתוך ספר שכתבתי "הנחות, הנשגב וזה שיודע לאהוב"
למעוניינים ברכישה שלחו לי הודעה למספר 0524-871100

 למענה על שאלון אישי בנושא לחץ רגשי לחצו כאן

לקריאה נוספת על שיטת אביב עוז – 6 הצעדים לחצו כאן

אהבתם? מוזמנים לשתף:

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin