נובמבר 2021

המגנטים

מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי יציב

לכל מחשבה יש כוח (ולפעמים הרבה כוח) על האופן שבו נרגיש, ועם זאת מחשבה בדרך כלל היא תוצאה של אמונה. אם לדוגמא יש בי אמונה חזקה שאני נשגב וחשוב יותר מאחרים, הרבה מהמחשבות שלי יהיו סביב האמונה הזו, ואלו מחשבות שיגרמו לי להרגיש אופוריה מסוימת.

אפשר לדמות אמונה ל"תחנת מחשבות". דוגמא נוספת, ברגע שהתחלתי להאמין שאני חייב לעשות דיאטה, יצרתי תחנת מחשבות על הנושא הזה, והמחשבות האלו התרוצצו בראשי באופן כפייתי עד שהפסקתי להאמין שאני חייב לעשות דיאטה.

לכן לאמונה יש הרבה יותר כוח.

דבר שאפילו יותר חזק מאמונה זה הרגל, כי הרגלים הם אלו שיוצרים אמונות.

הרגל זה משהו שאנחנו עושים שוב ושוב עד שנוצרת אצלנו התניה מסוימת או שיוך בין פעולה/סיבה ותוצאה. דוגמא פשוטה יכולה להיות כל דבר שאנחנו עושים וממשיכים לעשות רק בגלל שהתרגלנו אליו, אפילו שאנחנו יודעים שעדיף לנהוג אחרת:

ניקח לדוגמא "הפרעת אכילה" מסוימת שהטרידה אותי כמה שנים. מה שהפריע לי זה שאני אוכל מהר מידי. שמתי לב שהאוכל מתעכל פחות טוב ושאני לא ממש נהנה מהאוכל. ידעתי שאני רוצה לאכול לאט יותר, אבל לא ידעתי איך אצליח לשנות הרגל כל כך חזק.

היה ברור לי שאם אצליח לאכול לאט יותר אני אהנה יותר מהאוכל, אבל הייתי רגיל לאכול מהר, ונתקעה לי אמונה שככה אני נהנה לאכול.

בהתחלה ניסיתי לשנות את ההרגל רק על ידי שינוי החשיבה. ניסיתי לשכנע את עצמי שאני נהנה יותר כשאני אוכל לאט, ואמרתי את זה לעצמי ולאחרים שוב ושוב, כאילו שזה לבד יחליף את ההרגל. אבל בסופו של דבר הבנתי שיש פה אמונה מתחת להרגל הזה, ורק אם אשנה אותה, ההרגל ישתנה. זאת אומרת, הרגל ברובד המנטאלי של התניה בין פעולה ותוצאה, יוביל בסופו של דבר לשינוי הרגל ברובד הפיזי – במקרה הזה הרגל אכילה.

הבנתי שזה פשוט ייקח מאמץ וזמן מסוים, כי עליי ליצור התניה חדשה. ההתניה הקודמת היתה: אכילה מהירה והנאה מסוימת. וכעת פעולה חדשה ותוצאה חדשה: אכילה איטית יותר והנאה משופרת.

לצפות מעצמי שאשנה הרגל רק בזכות כמה מחשבות זה לא היה ריאלי. וכשהבנתי שיש פה אמונה והתניה חזקה, הבנתי שהיא לא תעבור כל כך מהר, אבל ידעתי מה זה דורש והייתי מוכן לזה.

לאחר תקופה מסוימת, ברגע שבו נוצר הרגל חדש של אכילה בקצב איטי יותר, שמוביל להנאה גדולה יותר, נוצרה אמונה חדשה שהחליפה את הקודמת. (האמונה הישנה: "צריך לאכול מהר כדי ליהנות". האמונה החדשה: "כשאני אוכל יותר לאט אני נהנה יותר").

ברגע שההרגל החדש התייצב, המחשבות שבי לגבי אוכל השתנו מאוד לטובה. נוצרה תחנת מחשבות חדשה ומשופרת.

כל אמונה שיש בנו היא כמו מגנט של מחשבות. דמיינו שיש בראשכם אלפי תחנות שונות הקשורות בנושאים שונים. התחנות האלו יוצרות בלי סוף של מחשבות, לכן יש חשיבות אדירה לטפח את האמונות שבנו.

בסופו של דבר לטפח הרגלים חיוביים זה הדבר החזק ביותר שאפשר לעשות כדי לטפח את האמונות שבנו. זה לא תמיד כל כך פשוט כי יש פה שני נעלמים במשוואה.

הנעלם הראשון מהו בכלל "הרגל חיובי"?, והנעלם השני הוא המניע: "למה שבכלל אטפח הרגל חיובי"?

זו שאלה לא לגמרי פשוטה כי "דנים" בה שלושה שחקנים: הנחות, הנשגב ואני האמיתי.

אם השחקן היחידי היה רק האני האמיתי, בכלל לא היתה שאלה, היינו תמיד מרגישים ראויים ושווים, ההרגלים במצב כזה תמיד היו חיוביים והמניע תמיד היה ברור – שמגיע לנו את מלוא השפע שיש ליקום להציע ושאנחנו רוצים לאהוב ולהתחבר לחיים כמה שיותר.

בכל זאת "דעתם" של שני הדימויים החיצוניים מתערבת. הנחות מרגיש תמיד שהוא נחות, אינו ראוי, שלא מגיע לו. אין סיכוי לדבר איתו על הרגל חיובי כי הוא עסוק רק בלהתנגד לעצמו. לכן מתוך דרמה של ייאוש הוא מושך את הדיון למקום של "חבל על הטרחה, גם ככה תמיד אשאר נחות ועלוב". הנשגב הוא השחקן היותר מבלבל, כי האובססיה שלו להישגים חברתיים ויחס מאחרים מאוד גדולה. אז מבחינתו בטח שכדאי לטפח הרגלים חיוביים, להתעמל, לאכול בריא, לישון היטב וכדומה – כל עוד הוא רואה איך זה עוזר לו להגדיל את השריון. הבעיה עם הנשגב היא כמובן המניע שלו. המניע של האני הנשגב, הוא תמיד אותו מניע – להדחיק את המצוקה/הדרמה של האני הנחות, על ידי יצירת שריון מרשים וסחיטת יחס מאחרים. הדרך של הנשגב להגן על הנחות היא לקבור אותו עמוק בתור האדמה ולשכוח מקיומו עד כמה שאפשר על ידי יצירת אופוריה גדולה ככול האפשר. אך בכל זאת הוא מספק ביטחון מדומה, מה שהנחות אינו יודע לעשות.

כמובן שאם נדבר עם אדם בזמן שהוא מזוהה עם האני הנשגב, הוא לא יהיה מודע למצוקה של האני הנחות ולכן לא יגיד "המניע שלי להשקיע בעצמי הוא כדי להדחיק מצוקה". אני הנשגב לא יכיר בכך שההישגים שלו או הקשרים שנוצרו עם אנשים בחייו, משמשים לו כשריון או כאופוריה מסוימת שעוזרת לו להדחיק מצוקה. הנשגב ידבר על כך שמגיע לו לקבל מהחיים את הכל, ולא רק שמגיע לו אלא שחייבים לו.

אחד הדברים שהופכים את ההתנהגות של הנשגב לבעייתית, במיוחד כשהתחפושת של הנערץ דומיננטית יותר, זה שהוא מרגיש חייב לטפס על מישהו אחר כדי להרגיש נשגב, ולכן לפעמים הוא לוקח לעצמו גם כשזה לא הוגן. אם יש למשל יש עוגה/משאבים/כסף לחלק, הוא ייקח לעצמו חתיכה גדולה יותר. הוא רואה את עצמו "נשגב" יותר מאחרים ולכן מבחינתו "מגיע לו" לקבל יותר מאחרים.

כל המהות של הנשגב היא הדחקה של המצוקה, לכן חוש צדק זה לא מה שיניע אותו, אלא רק איך ליצור ביטחון מדומה.

כשאנחנו באים לשנות הרגל או אמונה עם מניע שאינו שייך לאני הפנימי, אלא עם מניע בסופו של דבר מגיע מהחוסר ביטחון של האני הנחות, אנו פועלים מתוך הדחף להשיג ביטחון, ולא מתוך הרצון להשיג שגשוג, אהבה אמיתית, הרמוניה.

ואם המניע ל"הרגל חיובי" הוא ביטחון באמצעות יחס מאחרים, זה כבר לא באמת הרגל חיובי, אלא להפך, בלי לשים לב אנחנו מחזקים את האמונה ש"אני חייב יחס מאחרים כדי להרגיש ביטחון". במילים אחרות, גם אם למשל ברובד הפיזי הרגלתי את עצמי לאכול בריא יותר, אבל המניע היה חוסר ביטחון, בלי לשים לב בסופו של דבר ברובד המנטאלי הרגלתי את עצמי לתלות ביחס מאחרים. כמובן בתנאי שהאני הנשגב משתמש בבריאות כחלק מהשריון שלו – כ"קלף" להתרברב בו ולקבל יחס.

בסופו של דבר יש בנו שני אמונות עיקריות שמכתיבות את אין סוף המחשבות שבנו. האמונה שבאני הפנימי: "אני ראוי להערכה גם אם אחרים לא מעריכים אותי". והאמונה שבאני הנחות: "אני לראוי להערכה רק אם אחרים מעריכים אותי".

כל אמונה כזו היא כמו מגנט, ולכל מגנט יש כוח משיכה משלו.

לדעתי אין דבר חשוב יותר לעשות מאשר לטפח את האמונה/המגנט של האני הפנימי. אנחנו רוצים לטפח את ההרגל לתת יחס מכבד לעצמנו – להקשיב לקול של עצמנו, ולשים לב גם לקול של הנחות ובמקום לכעוס עליו, לחבק אותו. אפרט יותר בהקשר הזה בהמשך.

המגנט של האני הנחות יכול להיות מורכב מהרבה אירועים בעבר שבהם נוצרה אצלנו התניה בין חוסר יחס או יחס מזלזל למשהו ב"עצמי":

כשלא הצלחתי לתפקד כמו כולם, כעסו עליי, והתחלתי לכעוס על עצמי. כשנתתי מכות לאחי, כולם שנאו אותי, והתחלתי לשנוא את עצמי. כשנכשלתי במבחן, השוו אותי לאחרים שכן הצליחו, ואז גם אני השוויתי. כשלא היו לי הרבה חברים, ולשאר היו יותר, הרגשתי שצוחקים עליי, ואז גם אני לעגתי לעצמי. כשאשתי התרגשה ממני, הילדים שלי התרחקו ממני, כעסתי על עצמי וגם אני התרחקתי מעצמי.

כולנו עברנו אירועים בעבר הרחוק והקרוב יותר שבהם נוצרו התניות כאלו בין יחס מאחרים והיחס לעצמנו, התרגלנו לחשוב בצורה הזו שבה אנחנו משווים את עצמנו, מתנגדים לעצמנו, כועסים על עצמנו – המגנט של האני הנחות התחזק עוד ועוד.

כוחם של המגנטים האלו כל כך גדול כי הם נמצאים בעיקר בתת מודע. בתת מודע – זאת אומרת שיש בנו הרבה התנגדות לעצמנו שאנחנו בכלל לא מודעים לה. או אם לנסח זאת באופן אופטימי יותר – עוד לא מודעים לה. נכון, מצד אחד הדחף לא להכיר בהתנגדות, אבל מצד שני, אנחנו רוצים להכיר בהתנגדות כדי להיות מסוגלים לשחרר אותה.

האמונה הדומיננטית שבך היא זו הצמודה יותר לכוח המשיכה של אחד המגנטים: הפנימי או החיצוני.

הקשבה אמיתית זו לא פעולה שאני חיצוני מסוגל לעשות. ההקשבה היחידה שאני הנחות  מסוגל לעשות זה לשים לב לכל הסיבות שמסבירות לו למה הוא נחות. וההקשבה היחידה שאני הנשגב מסוגל לעשות זה לשים לב לכל הסיבות שמסבירות לו למה הוא נשגב.

האני הפנימי לעומת זאת מסוגל לשים לב לכל הקולות שיש בתודעה, להגדיל את המודעות – להבין יותר את ההשפעות שיש למחשבות האלו ולאמונות האלו. וכמובן, לשים לב לסיבות למה אני שווה בין שווים, למה אני ראוי חשוב ויקר, ולמה מגיע לי לחיות בשלווה והרמוניה עם החיים.

ההקשבה הזו מגדילה בנו את המודעות ואת חוש הצדק. אם חשבנו קודם שזה הוגן לכעוס על עצמנו, אחרי שהקשבנו מספיק, בוודאי נרגיש שזה לא הוגן ונוכל לשפר את היחס.

ככול שנרגיל את עצמנו להקשיב, להזכיר לעצמנו מי אנחנו, מהן המחשבות שבנו שלא מייצגות אותנו ומהן המחשבות שבאמת מייצגות אותנו, אנחנו נתחבר לאני האמיתי, המגנט שלו יתחזק, ובמקביל המגנט של הנחות ייחלש. ברגע שהאני הנחות פחות ופחות נמצא במודעות, הדחף ליצור "אני נשגב" יורד בהתאם.

כמה מחשבות אפשריות באני האמיתי:

"אני רוצה להרגיש רגוע ובטוח, לא מתוך בריחה להסחות דעת, שיפור של יכולת לעשות רושם או חיזוקים מבחוץ, אלא מתוך הקשבה והתייחסות תומכת לעצמי"

"הדרישות שיש לי כלפי עצמי אולי לא נראות לי כמו דרישות גדולות, אך יכול להיות שהן גדולות ומופרכות יותר ממה שנדמה לי.

"מגיע לי לשים לב לדרישות המוגזמות שיש בי לעצמי ולהחליף אותן בבקשות."

"אני שם לב שהכעס על עצמי גורם לי לסבל נוראי ולא מגיע לי לסבול כל כך."

"ככול שאני שם לב להלקאה עצמית, ברור לי שהיא לא הגיונית, שהיא שקרית ולא הוגנת, אני מרגיש שמגיע לי יחס הוגן יותר מעצמי, והדיבור הפנימי שבי הופך לעדין, הוגן ותומך יותר"

"ככול שאני מתרגל להקשיב לעצמי יותר, אני זוכר יותר מי אני, והנטייה לקבל את עצמי גדלה ומתייצבת יותר."

"מגיע לי לזכור ולהרגיש מי אני – לא נחות ולא נשגב, אלא שווה בין שווים ומיוחד בדרכי."

"מגיע לי להמשיך לגלות ולהגדיל את היכולות שלי ולבטא אותן לא מתוך דחף לביטחון אלא מתוך רצון להתחבר יותר עם החיים והסביבה."

"מגיע לי לאהוב, ליצור ולתת לעצמי ולאחרים, בקצב שלי מתוך מוכנות אמיתית."

"מגיע לי לשגשג בקצב האפשרי והנכון לי."

"גם כשאני עושה טעויות, ואפילו טעויות שגורמות לנזק רב, הכוונות שלי תמיד טובות"

"הבסיס שלי תמיד טוב, הכוונות שלי טובות, אני אדם אוהב"

"יש לי סגנון מיוחד שאני מרגיש ומבטא יותר, אני מאפשר לעצמי לחשוב ולהחליט באופן עצמאי, ללכת בדרך שלי, בקצב שלי."

"אני אולי לא מתקדם כמו שחשבתי שאני יכול, אבל אני מתקדם כמו שאני באמת יכול."

"גם אם נדמה לי שאני לא לומד ולא מתקדם, אני ממשיך ללמוד כמיטב יכולתי"

"אולי אני לא יכול להבין מה אני רוצה עכשיו, אבל אני אבין כשאהיה מוכן לכך."

"אולי יש בי פחות אנרגיה ממה שחשבתי, אבל עכשיו אני יודע כמה אנרגיה באמת יש בי ומתקדם בקצב שיותר מתאים לי."

"גם אם אני אומר לעצמי שאני מוגבל מידי, זה לא אומר שזה נכון, המגבלה היא חלק טבעי ממני"

"ככול שאני מחובר לעצמי באמת, הדחף להתאמץ להוכיח או ליצור רושם עם דימוי חיצוני דמיוני/מזויף הולך ויורד."

"חשוב לי לעשות רושם, אבל לא כי הערך והביטחון שלי תלויים ביחס מאחרים, אלא כי רושם חיובי מאפשר לי להתחבר עם אחרים בקלות ובהרמוניה גדולה יותר."

"ככול שאני פחות מתאמץ ליצור דימוי חיצוני דמיוני, האנרגיה שבי מושקעת יותר במי שאני באמת."

"ככול שהאנרגיה שבי מושקעת באני האמיתי, הפעולות שאני עושה פחות נובעות מתוך אשמה ויותר מתוך אהבה"

"ככול שאני מחובר לעצמי באמת, אני מרגיש יותר בטוח ורגוע ומתנהג יותר בהתאם למה שאני רוצה ואוהב באמת."

"אני מכיר תודה לעצמי שאני משקיע בלשפר את היחס לעצמי, ולכן יכול להרגיש בטוח וחופשי יותר."

מחשבה חיובית ככול שתהיה, לא תהיה חזקה במיוחד אם לא תהיה מאחוריה אמונה. כשאנו רגילים לאמונות שליליות, מחשבות חיובית תחילה לא יראו הגיוניות או טבעיות, לכן נרגיש שזה מלאכותי ואפילו מגוחך להגיד לעצמנו דברים חיוביים, אך האמת היא שבתוך תוכנו אנו יודעים שהם נכונים ותומכים, ולכן כדאי להתמיד ולומר לעצמנו את האמת כל עוד היא יחסית נוחה לעיכול ולא מעוררת התנגדות רבה מידי.

אם תרצו לקרוא מפעם לפעם חשיבה תומכת, יכול להיות שכדאי שתנסחו מחדש את משפטי האני האמיתי שכתבתי כאן, לניסוחים משלכם שתרגישו יותר נוח להסכים איתם.

לקרוא או להקליט ולהקשיב למחשבות תומכות, יכול להיות כלי חיובי ורב עוצמה שיכול לעזור לנו להתחבר לעצמנו, עם זאת שימוש ב"חשיבה חיובית" בלבד עלול לעשות יותר נזק מתועלת, כי אם אנחנו משתמשים בחשיבה חיובית רק כדי להדחיק את השלילית, זה בלבד לא מספיק כדי לשחרר את ההתנגדות והמצוקה של האני הנחות.

כדאי לזכור שהמטרה העליונה היא להחליף את האמונה השלילית בחיובית, במילים אחרות לשנות את ההרגל המנטאלי ש"נתקע" בנו. בהקשר הזה ההתניה היא לחוויית הביטחון:

ההרגל השלילי היה לעשות רושם בעזרת תחפושת כלשהי ואז להרגיש ביטחון מדומה על ידי קבלת יחס מאחרים. ההרגל החדש והחיובי שאנו רוצים להשריש הוא להעניק לעצמנו הקשבה ויחס מכבד ואז להרגיש ביטחון אמיתי. כשההרגל החדש יהיה חזק יותר מקודמו, האמונה תתחלף: "אני צריך רק יחס לעצמי כדי להרגיש ביטחון". ההרגל החדש הזה מצריך תהליך רגשי מסוים שבו אנו מתחברים לעצמנו לא רק דרך "חשיבה הגיונית" אלא גם דרך הכאב. על איך להיעזר בכאב כדי להתחבר לעצמנו ארחיב בהמשך.

גם האני הנשגב יכול להגיד לעצמו "אני צריך רק יחס לעצמי כדי להרגיש ביטחון", כי במצב הזה אנו מדחיקים את האני הנחות ואת התלות שיש בו ליחס מאחרים. כדי לדעת באמת שהתלות ביחס מאחרים היא שולית או מאוד נמוכה, אנו יכולים לשאול את עצמנו ולנסות לענות בכנות "כמה אני נשאר רגוע ובטוח כשאני מרגיש יחס מזלזל ממי שמאוד חשוב לי לקבל ממנו יחס תומך?".

‍‍‍‍‍‍האמונה של האני הפנימי "אני צריך רק יחס לעצמי כדי להרגיש ביטחון" היא לדעתי מגנט מחשבות הכי חשוב שאפשר ליצור. זוהי תחנת מחשבות סופר חיובית שמתבססת על הרגל חזק של יחס הוגן ותומך לעצמך, שמאפשר לך לראות את עצמך באמת שווה בין שווים, לא נחות ולא נשגב. ברגע שהמגנט הזה חזק, אנו יכולים להרגיש אהבה אמיתית באופן יציב גם לעצמנו וגם לאחרים.

הקטע לקוח מתוך ספר שכתבתי "הנחות, הנשגב וזה שיודע לאהוב"
למעוניינים ברכישה שלחו לי הודעה למספר 0524-871100

 למענה על שאלון אישי בנושא לחץ רגשי לחצו כאן

לקריאה נוספת על שיטת אביב עוז – 6 הצעדים לחצו כאן

אהבתם? מוזמנים לשתף:

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin