מאי 2019

איך פתרתי התלבטות של 8 חודשים

מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי ועצמאות רגשית
אחת ההתלבטויות הכי קשות שהיו לי בחיי.
והסיפור הוא כזה:
מיד אחרי שסיימתי את תפקידי כשכיר,
נשארתי עם הכנסה של דמי אבלטה שמכסים בקושי את ההוצאות לאוכל,
ועוד הכנסה כעצמאי כמטפל רגשי – הכנסה של בקושי פגישה אחת בשבוע, לא היתה גבוהה במיוחד… ידעתי שדמי אבטלה ייסתמו במקרה הטוב אחרי כחצי שנה או במקרה פחות טוב, לפני.
וההתלבטות התחילה. למעשה בהתחלה אפילו לא הבנתי שאני מתלבט,
כי חשבתי שהחלטתי, אבל לא באמת החלטתי שום דבר.
ההתלבטות בין שתי אופציות.
שתי האופציות נראו לי הגיוניות. חשבתי שבחרתי באופציה הראשונה.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍

האופציה הראשונה:

"בעוד כמה חודשים ייגמרו לך כל החסכונות ואז תצטרך למצוא עבודה במשהו שאתה לא אוהב לעשות,
לכן כדאי לך לשנס מותניים ולעבוד בשיווק העסק העצמאי שלך כמטפל!
(בנוסף לכסף שהשקעת באנשי מקצוע שיעשו שיווק עבורך, כי שיווק עצמי תמיד הרגיש לי הרבה יותר מדויק ואפקטיבי ובטוח שהרבה פחות יקר..).
מבחינתי לעסוק בשיווק זה נחמד
אבל לא עד כדי כך שבא לי לעסוק בזה שעות כל יום, אבל אז מה אם לא בא לך! תתאמץ עכשיו, תכניס את עצמך קצת ללחץ, ותוכל אח"כ לעסוק רק במה שאתה אוהב ולהרגע. וגם, מה שבטוח שגם אם אני לא אוהב לשווק זה הרבה יותר טוב מלעבוד בכל עבודה אחרת שאהיה חייב לקחת כדי לשרוד אם לא יהיה לי כסף לשלם שכירות…"
האופציה הראשונה כל כך נשמעת הגיונית!
‍‍‍‍‍‍ ‍‍

ואיפשהו ידעתי שיש אופציה נוספת:

"נכון, עוד כמה חודשים ייגמרו לך החסכונות ותצטרך למצוא עבודה במשהו שאתה לא אוהב, אז תשקיע בשיווק – אבל תשווק בלי להרגיש שאתה נלחץ או עובד בזה, תשווק רק מתי שזה מרגיש לך נחמד ונוח, כי אתה רוצה להשקיע ולהזיע רק כשאתה שלם ורגוע באמת עם מה שאתה עושה".
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
האופציה השניה איכשהו נשמעת מטופשת ועם סיכון גבוה, זו אופציה שיכולה להשמע אפילו די חסרת אחריות.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
ויכוח פנימי התנהל בתוכי בין שתי האופציות לפחות שמונה חודשים, לא הצלחתי להרגיש שלם עם עצמי עם אף אחת מהאופציות. הויכוח הפנימי הזה בילבל והתיש אותי כך שלא הצלחתי לעסוק בשיווק העסק במשך שעות ביום (כמו שחשבתי שכדאי לפי האופציה הראשונה) אפילו שהרגשתי שאני רוצה.
בפועל השקעתי בשיווק אולי חצי שעה ביום בממוצע, ובשאר היום או שנהנתי מהחיים או שהרגשתי אשם שאני לא משקיע מספיק.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
את ההחלטה סוף סוף קיבלתי לפני חודשיים בערך: (או יותר תלוי מתי הינך קורא/ת..)
תשווק רק מתי שזה מרגיש לך נחמד ונוח, גם במחיר שאולי אח"כ תצטרך למצוא עבודה במשהו שאוהב לעשות אפילו פחות משיווק, ובטח שהרבה פחות מלעסוק כמטפל.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
את ההחלטה קיבלתי כשהיו לי בערך 3-4 פגישות בשבוע,
וכשדמי האבטלה כבר נגמרו. לדעתי עדיין יכול להשמע לרוב כהחלטה מטופשת, לא ממש אחרית, ועם סיכון גבוה.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
אני מניח ששאלתם איך קיבלתי את האופציה השניה?
אחד הדברים שאני מוביל את המטופלים שבאים אליי, זה
לפעול מתוך שלווה ורוגע.
וזה פתאום התחוור לי שאין מצב שאני אבחר לעשות משהו שאולי נראה הכי הגיוני בעולם – אבל זה משהו שגורם להרגיש לא שלם עם עצמי, משהו שמכניס אותי ללחץ.
אז לא משנה מה, לא משנה כמה הבחירה עלולה לראות לי כמו "טעות", עדיף להיות חכם ולא צודק – לפעול מתוך מה שאני מאמין – לפעול מתוך רוגע, ולקבל את המחירים שבאים עם זה.
הצורך לרוגע פנימי בעיני הוא הבסיסי והחשוב ביותר.
רוב המטופלים שמגיעים אליי אינם יודעים איך לממש את הצורך החשוב הזה לרוגע פנימי יציב, ולכן הם סובלים מלחצים, חרדות, התמכרויות, תלות רגשית בהכרה חברתית, כעסים מופרזים ועוד.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
כשאנחנו פועלים מתוך תחושה של הרבה מאמץ, זה מה שמשקף בעיני טעות אמיתית, ולא חשוב מה המחירים שמגיעים עם זה.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
היום יש לי 2 פגישות ביום, (או יותר שוב תלוי מתי הינך קורא/ת..)
ואולי איכשהו זה יחזור ל 2 פגישות בשבוע, אבל גם אם זה יהיה 2 פגישות בשנה, אני יודע שאשאר רגוע.
בכל מקרה אני יודע שתמיד אמשיך להשקיע בלעשות מה שאני אוהב.
השלווה הפנימית שבי פחות ופחות תלויה בהישגים חיצוניים,
זה לא מקרי, זה בגלל שאני משקיע בלאהוב את עצמי
מתוך הקשבה כנות וחמלה.

מה דעתכםן?

 

 

אם אהבתם אנא שתפו עם חבריכם :

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin

אם אהבתם אנא שתפו עם חבריכם :

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin