אני מאוד מבולבל!

הרגשתי מאוד מבולבל,
ומרוב בלבול כבר נכנסתי ללחץ!
זה קרה לך גם פעם?
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
ואז, מרוב לחץ,
העדפתי להחליט משהו, לעשות משהו,
להבין משהו, העיקר לא להשאר בלחץ הזה של הבלבול,
כי לא נעים לי להרגיש כל כך מבולבל.
(מרוב שכתבתי מבולבל כבר בא לי לכתוב גם יובל המבולבל),
‍‍‍‍‍‍ ‍‍ ‍‍‍‍‍‍ ‍‍ ‍‍‍‍‍‍ ‍‍ ‍‍‍‍‍‍ ‍‍ ‍‍‍‍‍‍ ‍‍ ‍‍‍‍‍‍ ‍‍ ‍‍‍‍‍‍ ‍‍ ‍‍‍‍‍‍ ‍‍
ואז בלי לשים לב "הימרתי" על איזו אפשרות,
כן תירשם לקורס! כן תישאר איתה! לא, אל תלך לישון!
(זה יכול לקרות גם בהחלטות פשוטות)
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
ומהניסיון שלי,
כמעט בכל הפעמים שבהם פעלתי מתוך הלחץ הזה,
רק בגלל שלא רציתי להיות מבולבל,
עשיתי טעויות.
כי שנאתי להרגיש מבולבל!
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
שוב בקצרה: אני מרגיש בבעיה,
בעיה מבלבלת! אני רוצה לפתור אותה,
אבל, לא רוצה להרגיש מבולבל!
‍‍‍‍‍‍ ‍‍

טוב, הבנתי שמשהו פה לא עובד.

הבנתי שהדפוס הזה תוקע אותי.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
מה יקרה אם במקום לפתור בעיות
מבלי להרגיש מבולבל,
אני אפתור את הבעיה,
כשבדרך אני פשוט אמשיך להרגיש מבולבל?
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
בילבול הוא בסופו של דבר כאב רגשי כלשהו,
(הוא בהחלט רגש לא נעים)
סקרנות היא נעימה, אבל סקרנות רחוקה מלהיות בילבול.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
כשאנחנו מתנגדים לכאב,
כל רגש לא נעים יכול להפוך לדרמה,
ולחרפן אותנו, אפילו אפשר לומר "לטמטם" אותנו,
לגרום לנו לעשות משהו שיפגע בנו או באחרים.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
לסיום, כקואצ'ר ומטפל רגשי
אני רוצה להציע לכם להרהר בשאלה אחת,
‍‍‍‍‍‍אתם יכולים לכתוב לי את התשובה,
ואם לא מצאתם תשובה,
גם אז, אתם מוזמנים/ות לכתוב לי.

השאלה היא:

איך אני יכול/ה להתקרב לכאב שבי (נניח בילבול)
מבלי להתנגד לזה?
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
מקווה שעוררתי מחשבה (:
ועד לפעם הבאה,
אאחל לכולנו שנמשיך לבחור
בין טוב לטוב יותר
‍‍‍‍‍‍ ‍‍

לקריאה נוספת על שיטת המקור לרוגע פנימי לחצו כאן

אהבתם? שתפו: