וואי וואי איזו טעות!

אני תופס את הראש ואומר לעצמי:
"איך עשית את הטעות הזו!!??"
 
לדעתי, אחד הדברים הכי
מאתגרים שיש
זה להתמודד עם טעויות שעשינו.
אם בא לכם לשמוע על צורת התייחסות
לטעויות, שיכולה להיות מאוד יעילה
(גם כלפי טעויות שגרמו להרבה זנק)
המכתב הזה בשבילכם/ן!
 
כשאנחנו מגלים שעשינו טעות
זה יכול להיות כואב,
תלוי כמובן כמה הטעות גדולה
(כמה נזק נעשה).
 
למשל..
אחת הטעויות הכי גדולות שעשיתי בעברי
זה שנגררתי להרגלים
שמאוד מסיחים את הדעת,
כמו אלכוהול, גראס, אכילה מופרזת,
ועוד אחרים שגורמים לא מעט נזק
גם פיזית וגם נפשית.
(חשבתי שהיכולת שלי להתעלם מהכאב
היא דבר מבורך, ושהכאב הוא מיותר,
לא הבנתי כמה הכאב חשוב,
וכמה כדאי להתייחס אליו
וללמוד ממנו)
אבל לא על רק אקדיש את המכתב הזה.
 
טעות גדולה אחרת לדוגמא,
היתה שלאחר מעבר חתולה
שחררתי את החתולה שלי
(שרגילה גם לחיי חוץ)
לאחר זמן קצר מידי
והיא הלכה לאיבוד…
 
כמי שחוקר התנהגות לא מעט שנים,
וכמובן גם כמטפל ומאמן אישי
הבנתי שנקודת ההתייחסות
לטעויות שעשינו
תהיה לא פחות ממשנה חיים,
ברגע שנדע לשנות אותה
להתייחסות נכונה,
כי הרבה מאוד מהסבל
שאנחנו סוחבים על עצמנו
קשור ברגשות אשם,
שקשה לנו שלשחרר.
 
זה עלול להיות מאוד מבלבל
כי לפעמים אנחנו באמת עושים טעויות,
זאת אומרת – באמת גורמים לנזק
פיזי /נפשי, גם לעצמנו וגם לאחרים.
ולצערי, לפעמים אנחנו כל כך לא יודעים
איך להתייחס לטעות שעשינו,
שזה יכול להראות
מוצדק להרגיש רע עם עצמנו
לא יום או יומיים, אלא שנים,
שלא נדבר על חיים שלמים…
 
וחכו, זה לא מסתיים פה.
מה שהופך את זה למסובך עוד יותר,
זו העובדה הבאה,
שאני בטוח שגם אתם מכירים:
היתה לי הרגשה חזקה שאני עושה טעות,
ובכל זאת עשיתי אותה!
ויותר מזה,
יש לי הרגשה חזקה שעכשיו אני טעות
ואני ממשיך לעשות אותה!
מזה?! איפה השליטה העצמית שלי?
 
אנחנו מרגישים שאנחנו יודעים
שאנחנו עושים טעות
ובכל זאת ממשיכים לעשות אותה.
זו לכאורה סיבה טובה
להרגיש מאוד רע עם עצמנו.
אבל לא.
אנחנו לא מתייחסים בסלחנות לעצמנו
כי התרבות שבה אנו חיים
הרגילה אותנו להתייחס לעצמנו
בנוקשות ולרדת על עצמנו.
מה ששכחנו ללמד אותנו
זה להקשיב,
שימו לב:
להקשיב ליכולת האמיתית שבנו.
 
זאת אומרת, גם כשאנחנו עושים טעות
לכאורה מאוד "טפשית"
ואנחנו אפילו מבינים שזו טעות
וממשיכים לעשות אותה,
זה רק אומר דבר אחד:
אנחנו לא באמת מוכנים להבין. כי:
א. הבנה היא דבר יחסי.
ב. להבין זה דבר אחד,
אבל לחיות בהתאם להבנה זה דבר אחר.
 
כשאנחנו עושים שינוי משמעותי באמת,
אנחנו לא רק מבינים, אלא חיים בהתאם להבנה,
וזו מודעות ברמה גבוהה יותר.
כשאנחנו עושים טעויות, אנחנו עוד לא שם,
אנחנו עוד לא במודעות הגבוהה יותר.
 
 אז איך להתייחס לטעויות? 
1. זכרו שהיכולת שלנו תמיד מוגבלת לזמן נתון.
2. אפילו שיש לנו הרגשה חזקה שאנחנו עושים טעות
וממשיכים לעשות אותה,
זה לא אומר שיש לנו כוונה לפגוע בעצמנו
או באף אחד אחר.
וזה גם לא אומר שיכולנו למנוע אותה
(אם כבר עשינו אותה, זהו, אין טעם להתווכח עם המציאות)
3. ללמוד, ללמוד ושוב פעם ללמוד…
טעויות הן חלק בלתי נפרד מהאבולוציה שלנו,
לא ריאלי לצפות מעצמנו לא לטעות,
ואם כבר, תצפו מעצמכם לטעות…
עם זאת, תמיד כדאי ללמוד מטעויות,
זכרו שטעויות הן הזדמנות מעולה ללמידה.
 
יש גם את הפן הרגשי, כשאנחנו מגלים שעשינו טעות
יכולים להתעורר כאבים רגשיים מכל מיני סוגים:
בושה, עצבות, בלבול, כעס ועוד
וכדאי לשאול איך להתייחס לכל אחד מהכאבים האלו?
הנושא הזה לטעמי הוא רגיש ומורכב מידי
בשביל להעביר בטקסט,
ולא נראה לי נכון אפילו לנסות.
רק תזכרו שגם זו נקודת התייחסות מאוד חשובה
שכדאי לשים לב אליה.
 
בטיפול רגשי שאני עושה בשיטת המקור לרוגע פנימי,
בסופו של דבר בהקשר של התייחסות לטעויות,
זה טיפול בחרדות לכל דבר,
כי הפחד מהמחשבה שאנחנו עושים טעויות
יכול להיות אחד הקשים ביותר,
ועוד לא התחלתי לדבר על כל הסבל
שנוצר דרך רגשות האשם.
 
מקווה שעזרתי לחדד כל מיני מחשבות,
תודה שקראתם,
ואני מאחל לכולנו שתמיד נקבל את עצמנו יותר,
עם טעויות ובלעדיהן
לקריאה נוספת על שיטת המקור לרוגע פנימי לחצו כאן

הטיפול שאני נותן נערך ברמת-גן, או טלפונית או בסקייפ, אם אתם מחפשים באזור הצפון > פסיכולוגים מומלצים בצפון

אם את או אתה חושבים שעוד מישהו יכול לקבל ערך מהמאמר מוזמנים לשתף :