שינוי התנהגות לעומת שינוי גישה

סוף סוף 🥳
הבנתי בדיוק מה לעשות בשביל להגיע לתוצאה שתמיד רציתי להגיע אליה!
עשיתי את זה וזה הצליח!
אבל 😕
משום מה לא התמדתי… חזרתי לאותו הרגל,
אז אני לא יודע מה יותר גרוע,
שאני יודע מה לעשות ולא עושה,
או המצב הקודם, שלא ידעתי מה לעשות,
בכל מקרה זה מרגיש ממש תקוע…
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
אם אתם מזדהים עם הבלבול הזה,
ורוצים לדעת מה אפשר לעשות עם זה,
המכתב הזה בשבילכם 👍
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
אוקי, ישר ולעניין:
זו הסיבה שאני לא מאמין בקיצורי דרך,
לא כאדם ולא כמטפל רגשי.
ובמילים אחרות זה אומר,
שאני פחות מאמין בשינוי התנהגות,
ויותר מאמין בשינוי גישה.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍

מה זה אומר?

התנהגות זה דבר שיחסית קל לשנות,
אנחנו יכולים להבין מה לעשות אחרת,
להתנסות בזה, ואפילו לראות שזה עובד,
אבל משהו מבפנים לא לגמרי מוכן לזה,
ובגלל זה:
1) או שזה נשכח
2) או איכשהו זה לא מרגיש נכון
3) או שזה לא מספיק מובן
(וקשה לנו להרגיש שלמים עם משהו שלא מספיק מובן לנו מה אנחנו עושים)
בכל מקרה, אנחנו לא מסוגלים להתמיד באותה התנהגות,
ואז מתאכזבים ומתבאסים במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב,
מתמלאים ברגשות אשם.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
לכן, אני מאמין בשינוי גישה, שינוי צורת התייחסות,
שינוי צורת מחשבה, שינוי זוית ראייה,
אפשר לקרוא לזה כך או כך, במילה אחת אני קורא לזה שינוי גישה.
זה תהליך שלוקח בדרך כלל יותר זמן ויותר השקעה,
אבל, זה משתלם לטווח הארוך,
ומנסיוני,
זו הדרך היחידה שבאמת עובדת לטווח הארוך.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
לדוגמא,
אני רוצה לאמץ אורח חיים בריא יותר מבחינות שונות:
לעשות יותר פעילות גופנית, לאכול יותר בריא,
ללמוד לנשום יותר נכון ועוד.
אני יכול ללכת לכמה סדנאות ומטפלים שמומחים בתחום,
לקבל את כל המידע שאני צריך
ואפילו להתחיל לעשות את "כל הדברים הנכונים",
אבל, מסיבה כלשהי
אני לא אהיה באמת מוכן לזה,
ולכן, זה ירגיש כמו מאמץ גדול מידי,
אני לא אהיה מספיק שלם עם השינויים השונים,
אני אתיש את עצמי, ואני אתחיל "לזייף"
בכוח התנהגות שאני לא מרגיש נוח איתה,
ונכון שאומרים "לזייף את זה עד שזה עובד",
אבל בהרבה מאוד מקרים זה לא באמת עובד,
כי אנחנו לא מספיק מוכנים,
והזיוף מרגיש פשוט מאולץ וקשה מידי.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍

לעומת זאת, כשאני משנה גישה,

אני מקשיב יותר לרמת המוכנות שלי:
1) להבין
2) להשקיע
3) להתקדם
אני רואה יותר את התמונה הגדולה,
ומבין שגם אם עכשיו אני לא יכול לאמץ להרגלים שלי
את כל הפעולות שיובילו אותי לאן שאני רוצה,
זה בסדר, כי אני מבין את העיקר,
והוא: כניסה למסלול שמטיב איתי והתמדה בו לטווח ארוך,
אני משנה את ההתנהגות בהדרגה, מתוך הקשבה וכנות,
אני רוצה לשנות גישה,
כשהגישה תשתנה, ההתנהגות תתאים
את עצמה לגישה באופן הרבה יותר קל וטבעי.
עכשיו אני מרגיש הרבה יותר שלם עם עצמי, מחובר לעצמי,
ויש בי הרבה יותר מוטיבציה פנימית יציבה.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
מקווה שהמילים נתנו לכם/ן חומר למחשבה,
תודה שקראתם 🙏
‍‍‍‍‍‍ ‍‍

אם את או אתה חושבים שעוד מישהו יכול לקבל ערך מהמאמר מוזמנים לשתף :