יולי 2020

5 טיפים לשחרור אכילה רגשית

מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי יציב

טיפול באכילה רגשית | מרכז עוז אביב

במאמר הזה אדבר על מה זו אכילה רגשית ואיך היא נוצרה, מה זו אכילה מודעת ובריאה, אספר על הניסיון שלי העם העניין הזה ולבסוף אתן 5 טיפים שיכולים לעזור לשחרר את הבעיה הזו של אכילה רגשית.

אכילה רגשית

זה נושא רגיש במיוחד עבורי כי התמודדתי עם הבעיה הזו הרבה שנים, ברמה שגם יכולתי לקום באמצע הלילה ולאכול משהו מתוק. ואני מודה שעד היום למרות שפתרתי כמעט את כל הדחף הזה, עדיין זה נמצא בי איפשהו. איזשהו דחף להשתמש באוכל כמקור למשהו מרגיע.
אני בכוונה קורא לזה דחף, כי זו איזשהו בחירה, פעולה אימפוליסיבית שמגיעה מלחץ, לעומת רצון, שמגיע מתוך שלווה ובחירה מודעת וחופשית.

איך אני יודע שפתרתי כמעט את כל הדחף הזה?
כי ככול שעובר הזמן אני פחות ופחות רואה באוכל כפונקציה רוגע ושלווה.
כמובן שקודם צריך לבסס מודעות לקשר בין הרוגע שנמצא בי או החוסר שקט שנמצא ובין אוכל, ואז בעקבות דרך מסוימת לראות אם המגמה היא שהתלות בין הרוגע שבי ולאוכל הופכת גדולה יותר או קטנה יותר. כמה מהפעמים אני ניגש לאוכל מתוך סוג של לחץ וציפיה שהאוכל יעזור לי להירגע, וכמה מהפעמים אני ניגש לאוכל כשאני יודע שאני כבר רגוע.

המודעות הזו לקשר בין הדברים, המודעות לרמה פחות או יותר של התלות הרגשית זה הצעד הבסיסי הראשון שאנחנו רוצים לעשות בנוגע לכל סוג של התמכרות.
זה יכול להישמע כמו משהו ברור מאילו למישהו אחד, ומישהו אחר יכול להרגיש שבכלל אין תלות רגשית ושהוא בכלל לא משתמש באוכל בשביל להירגע,
אבל ברגע שהוא יוציא מהתפריט שלו כמה מזונות שהוא מאוד נהנה מהם, מאוד ייתכן שהוא יתחיל להיכנס להרבה מאוד חוסר שקט.

רוב החיים שלי אכלתי הרבה מאוד אוכל לא בריא. ואפילו שהפכתי לטבעוני לפני 8 שנים, המשכתי לאכול הרבה מאוד אוכל מזיק, הרבה אוכל מטוגן, אוכל מעובד, הרבה סוכר מזוקק, הרבה מלח, קפאין, חטיפים, שוקולדים, עוגות ועוגיות, כמויות אדירות של שומנים, המון בצקים, בוקרסים, מלווחים, ג'חנון, עשיתי פחות או יותר את כל הטעויות שאפשר וברמה יום יומית במשך שנים ובכמויות גדולות. זו לדעתי הסיבה העיקרית שבגללה נוצרו לי פצעים במעיים ודלקתיות, מה שקרוי קוליטיס.

כשזה קרה לי לפני 6 שנים בערך, גיליתי שלרפואה הקונבנציונלית אין פתרון אמיתי למחלה הזו, אז התחלתי לחקור את נושא הרפואה הטבעית ובשנים האחרונות התחלתי להרגיל את הגוף שלי לאוכל יותר ויותר בסיסי ובריא, וככה הצלחתי להסיר את כל התסמינים של המחלה. זה נושא שאני עדיין לומד אותו, התסמינים עדיין עולים ויורדים מדי פעם, אבל, אני רוצה לספר על זה בעיקר בהקשר של אכילה רגשית.

היו תקופות שהחלטתי לשתות מיצים בלבד. אפילו היתה תקופה ששתיתי רק מיצים במשך חודש וחצי. ומבחינה רגשית היה לי מאוד לא פשוט כי פתאום גיליתי עד כמה הייתי קשור רגשית לאוכל. מצד אחד ידעתי שזו החלטה בריאותית ועמדתי מאחורי זה, אבל הקושי הרגשי שהתעורר היה גדול יותר ממה שחשבתי. אז מצד אחד הכאב עלה בי וזה לא כמובן לא נעים, אבל מצד שני לקחתי את זה כהזדמנות ללמוד את עצמי ולהבין יותר למה כל כך קשה לי להיות רגוע בלי אוכל, למה מתעורר בי כאב רגשי, ואיך אפשר להתמודד עם זה בצורה אמיתית יותר, בלי להדחיק את זה, אלא להכיר בזה ולתת לזה לעבור דרכי.

דמיינו מצב

שבו גם כשעולה הדחף הלא רצוני לאוכל, תדעו כיצד להמנע מההרגל הזה, למעשה איך להרגיע את עצמכם בזכות עצמכם וללא תלות בשום דבר חיצוני.
התלות לאכילה רגשית הגיעה גם כמובן מהרגלים שאנו יכולים לקחת עוד מילדות, וגם בגלל שהתרבות סביבנו מאוד קשורה לאכול, אם זה חגים, ארוחות שבת, מסיבות, מפגשי חברים, יציאות למסעדות וכו'

אם להגדיר בקצרה מה זו אכילה רגשית, אכילה שבאה מדחף אימפולסיבי, דרך להרגיע איזשהו חוסר שקט בתוכנו. האוכל כמקור מנחם יכול להרגיש כמו "פיתרון" לאותו כאב רגשי שמתחיל לעלות באותו רגע, זה יכול להיות גם לחץ נפשי כלשהו או אפילו "סתם שעמום". 
מבחינתי, אם אני משתמש באוכל כדי להרגיע את עצמי, זו אכילה רגשית. לעומת מצב שבו אני מגיע לאוכל במצב שאני כבר רגוע. וזו לפי דעתי המטרה שכדאי לכל אדם לשאוף ליישם.

גיליתי שהאוכל הופך להיות הרבה יותר טעים ומענג כשאני מגיע לאוכל כשאני כבר נמצא בשלווה. אני נמצא בנוכחות ותשומת לב הרבה יותר מלאה מול האוכל. מקצת מחקר שעשיתי ולמיטב הבנתי גם הגוף מעכל וניזון בצורה יותר טובה ויעילה מהאוכל כשנפש נמצאת במצב רגוע.
אוכל זה דבר נפלא, אבל כאשר הרוגע הפנימי שבנו הופך תלוי בו, זו בעיה.

מתי עולה הדחף לאוכל?

יכול לעלות איזשהו כאב כלשהו, עצבות, בלבול, בדידות, כעס ועוד, או לחץ נפשי כלשהו, תסכול, או שעמום, שגם שעמום אגב זה סוג של לחץ נפשי, שעמום זה לא מצב רגוע.

זאת אומרת עולה איזשהו קושי רגשי והדרך שלנו באותו רגע להקל על הקושי הזה זה להשתמש באוכל כדי להדחיק את הקושי ולהרגיש לפחות לכמה רגעים רגועים יותר.

הקושי הרגשי יכול להיות גם מאוד קטן, הוא לא צריך להיות גדול בשביל שידליק תגובה אוטומטית לגשת לדבר הזה שמרגיע, במקרה הזה אנחנו מדברים על אוכל.

בדרך כלל כשאנחנו עושים את השינוי מאכילה רגשית לאכילה מודעת ומאוזנת, זה אומר שגם משהו בתפריט ישתנה גם אם לא בתוכן של התפריט, אבל בטח בזמנים של הארוחות ובכמויות, ובדרך כלל זה גם במזונות עצמם.

וזה שינוי בדרך כלל מאוד לא פשוט, כי מי שמתרגל להתייחס לאוכל כאל מקור עם נתח מאוד גדול  לכיף ולשמחת חיים שלו, ופתאום זה מתערער לו, אז זה יכול להרגיש כמו איזה דיכוי מאוד כבד, אני לא אגזים שאני אומר על עצמי למשל שגיליתי שאני כנראה אצטרך להפסיק עם גלוטן לגמרי, חשבתי שאני ממש באבל.

זאת אומרת, מסתבר שאוכל זה לא רק שטיח שמתחתיו אנחנו מטאטאים את הכאב שלנו, אלא שזה גם שטיח מאוד עבה ושמתחת לשטיח העבה הזה יש גם קושי רגשי בדרך כלל יותר גדול ממה שחשבנו.

נכון שגם הגוף מתמכר 

אבל בעיקר לדעתי התלות הרגשית נוצרת – כשאין את "האוכל הטעים" (בדרך כלל עתיר שומן/סוכר וכו') משהו כאילו ממש חסר, חסר כל כך שאפשר לתפס על הקירות.
לא נעים להכיר בכך, אך האוכל משמש כבריחה מכאב רגשי כלשהו, ולכן הפיתרון האמיתי לדעתי הוא לדעת איך להתייחס בצורה נכונה לכאב שיש בנו, לא להקצין/לנפח/לשקוע אליו, אבל גם לא להדחיק אותו או להתעלם ממנו. 
ברגע שאנו מסוגלים להשאר רגועים ביחד עם הכאב שעולה, זה לדעתי המפתח העיקרי להרגיע גם את הדחף לאוכל.
במילים אחרות הפיתרון הוא ללמוד לעורר בעצמנו חמלה וקבלה עצמית בזמן שעולה כאב וקושי רגשי, ובפרט בזמן שעולה הדחף לאוכל.

יותר על התהליך הרגשי הזה אפשר לקרוא בחוברת 6 הצעדים מלחץ לשלווה, שניתן להורדה בחינם בלחיצה כאן.


אז הנה 5 טיפים לשחרור מאכילה רגשית:

 טיפ ראשון 
כדאי לתעד ביומן את הפעמים בהם הדחף לאוכל עולה ולדרג את הדחף מ1 עד 10.
התיעוד הזה יעזור לך להבין באיזה פעמים הדחף עולה במיוחד, מתי הוא חזק יותר ומתי הוא פחות חזק. המידע הזה חשוב יותר ממה שנדמה.

 טיפ שני 
למדו להקשיב לעצמכם יותר, ההקשבה היא פעולה בסיסית של תשומת לב לעצמכם, ללא ניתוחים וללא ניסיון להבין שום דבר חדש, אלא רק לתת תשומת לב ולחוות. מה למשל?
שימו לב לצורת החשיבה, אם היא שיפוטית או נוקשה, שימו לב אם ישנה חולשה או כאב רגשי באותו רגע, כמה זה חזק?, שימו לב כמה אתם במאמץ, אולי מאמץ להוכיח משהו, להגיע לאנשהו, או להבין משהו, ותשאלו אם אפשר לשחרר חלק ממנו? וכמובן הקשיבו לגוף, כמה אני באמת רעב, וכמה הגוף שלי יקבל באהבה את מה שאכניס אליו? 
כמו שאתם רואים ההקשבה היא לא רק לגוף, אלא לכל מיני דברים שיש בנו. ההקשבה עוזרת לנו להיות כנים יותר ולעורר חמלה לעצמנו, שזה הדבר החשוב והמרגיע ביותר.

 טיפ שלישי 
זה טיפ שאולי נשמע קצת שטחי, אבל אני באופן אישי השתמשתי בזה הרבה, וזה מאוד עזר לי, בכל פעם שאתם מוצאים את עצמם בדרך למקרר ואתם שמים לב שיש איזה חוסר שקט בתוככם. פשוט תעצרו ותיקחו 10 נשימות עמוקות. אח"כ תעשו מה שתעשו, ובכל מקרה אל תאשימו את עצמכם, אבל הפרק זמן הזה של ה 10 נשימות , נותן לכם הזדמנות לשים לב יותר מה קורה בכם מבחינה רגשית, ויכול להיות שזה ייתן לכם איזשהו פתח להבין שאתם לא באמת רוצים ולא באמת צריכים עכשיו לאכול.

 טיפ רביעי 
חשבו על נושא המזון באופן חדש: מזון הוא לא רק אוכל, מזון הוא כל מה שנמצא סביבכם:
כל מה שאנו סופגים לתוכנו, מה שאנו רואים ושומעים, איך שאנחנו מפרשים דברים,
המילים שבהן אנו משתמשים, המחשבות, הקולות, האור, האוויר, הצבעים והחום,
תיצרו לעצמכם הזנה חיובית מכל שאפשר ותלמדו את עצמכם שה"שובע" מגיע מהרבה מקורות ולא רק מאוכל.

 טיפ חמישי 
לחשוב מחדש על המקורות לשמחת החיים שלי, ולשאוף לחלוקה יותר בריאה, כשהמקור העיקרי לשמחת החיים יהיה קבלה עצמית משמעותית של עצמכם ונדיבות. נתינה מהלב לאחרים. נתינה לא חשבון עצמכם, לא מתוך מאמץ ולא מתוך ציפייה לקבל משהו. קודם תנו עדיפות להשלמה שלכם עם עצמכם וכשתרגישו ותהיו שלמים יותר תתנו יותר מהלב לאחרים ואני מבטיח שזה נותן סיפוק, שמחת חיים ענקית.

מקווה שעוררתי חומר מעניין למחשבה, למי שרוצה לשאול על תהליך ליווי להסרת התלות באכילה רגשית (או כל תלות אחרת) מוזמן/ת לפנות אליי – 0524871100

לקריאה נוספת על שיטת 6 הצעדים לחצו כאן

שתפו אם אהבתם: