כשכבר אי אפשר לסבול יותר

רוב החיים שלי הרגשתי במצוקה רגשית,
לפעמים הדחקתי אותה,
ולפעמים כבר לא יכולתי, היא היתה חזקה מידי.
תחשבו על סרט טורקי כבד
ודרמתי במיוחד…
לב ש"נשבר" פעם אחר פעם,
עם משפחה, עם חברים, עם "אהבות" שנשארו מאחור…
 
לגלות כמה "אכזרי העולם"
שוב ושוב, ובכל פעם שחשבתי שראיתי הכל,
אני מגלה שיש עוד יותר
אכזריות ואטימות ממה שחשבתי.
וכמובן איך אפשר בלי
כאבים פיזיים כרוניים של עשרות שנים.
 
הרגשתי שאני פשוט רק סובל וסובל
ולא רואה דרך לצאת מסבל הזה.
יותר מידי כאב שלא יכולתי לשאת,
אז פיתחתי תלות רגשית, התמכרויות ואובססיה להרבה דברים
כדי להקל על הכאב:
טלויזיה, אוכל, עישון,
"התאהבויות" בנשים שלא הכרתי, דחף לאישור חברתי,
ועוד רבים…
כל זה הוביל גם להמון חרדות,
חוויה של דרמה גדולה, תקיעות וסבל.
נראה היה שאני במבוי סתום.
 
במכתב זה אדבר על
מהו בכלל סבל לעומת כאב רגשי?
איך נוצר סבל ומה אפשר לעשות כדי למנוע אותו,
ואסיים בהמשך הסיפור האישי שלי.
 
כאב רגשי זה רגש,
כמו עצבות, בלבול, כעס, בדידות, פחד ועוד.
מכל כאב רגשי אפשר ללמוד משהו.
משהו שעוזר לנו להתחבר לעצמנו
יותר, להתקדם ולהתפתח.
 
כמובן שיכולה להתעורר הרבה התנגדות לכאב
ואז כמובן לא נוכל ללמוד ממנו דבר.
למעשה,
כשאנחנו מתנגדים לכאב, לפעמים זה יחסית קל,
הסחת דעת ממנו
כמו ללכת לאכול, לראות סרט,
לעשן, לשתות, לעשות קניות,

ועוד דברים מהסוג הזה.

ואיך זה עובד?
כל אותם דברים שאנחנו מתמכרים אליהם,
משחררים כימיקלים מסוימים למוח
שגורמים להנאה, אנחנו מקבלים
"בוסט" מהיר של אנרגיה,
סוג של "ריגוש מהיר",
ו"יכולים להמשיך כרגיל",
כאילו שהכאב לעולם לא היה.
 
וחוץ מאותם התמכרויות, יש עוד דבר
לא פחות חזק שאנחנו עושים
כשאנחנו מתנגדים לכאב ומדחיקים אותו
והוא: לדמיין.
כן כן, גם דמיון יכול להיות
הסחת דעת מצויינת, כדי להסתיר את הכאב.
אנחנו מתחברים לכל מיני רעיונות,
שבסופו של דבר כולם באים
כדי להעניק לנו את אותו דבר: "אנרגיה מהירה".
 
אנחנו כמובן לא ממש שמים לב
שזה מה שאנחנו עושים.
למה אנחנו חווים דחף לדמיין
משהו שייתן לנו בוסט של אנרגיה?
כי אנחנו לא מוכנים להכיר בחולשה
שהכאב יוצר בנו.
כוחו של הדמיון כידוע גדול מאוד,
וזה משכנע.
לכן זה "מצליח", הכאב "נעלם", ו"אין חולשה".
 
אשליות נפוצות
שמעניקות את האנרגיה הזו יכולות להיות

⦿ שמישהו אוהב/ת אותי הרבה יותר ממה שבאמת (או אני אותו/ה)
⦿ שיש לי ביטחון עצמי הרבה יותר ממה שבאמת
⦿ ש"יהיה בסדר" כשבעצם אני ממשיך להזיק לעצמי
⦿ שאני "נשגב" יותר מאחרים (מתוך דחף תחרותיות)
⦿ ועוד

כשאנחנו משלים את עצמנו, זה יכול להעניק לנו אנרגיות,
ולעזור לנו להתעלם מהכאב.
כמו ציינתי קודם,
כביכול זה "מצליח", הכאב "נעלם", ו"אין חולשה".
אבל, מה שכן יש – זה סבל.

ההתנגדות לכאב,
תמיד באה במחיר של סבל.
סבל לעומת כאב, זה לא רגש, אלא חוויה.
חוויה היא צירוף שיכול לבוא מכמה מחשבות, רגשות ותחושות.
סבל יכול להיות בחוויה
של תקיעות, דרמה, בעיה כבדה,
וחוויות "טוטאליות" כמו
"ריקנות אין סופית", "גיהנום", "ייאוש מוחלט", "לחץ תמידי".
 
כמובן שלא התכוונו לגרום לעצמנו סבל
פשוט לא ידענו איך לקבל את הכאב.
הסבל נוצר במקום שבו יש קונפליקט ופער
בין מי שאנחנו באמת (מה שאנחנו באמת מרגישים)
ובין הדחף שבנו להאמין במשהו שרק נוח להאמין בו באותו הזמן.
זאת אומרת, "נוח לי להאמין שאני יכול להיות שמח עכשיו
אבל האמת היא שיש בי נטייה טבעית להרגיש עצבות"

ובמילים אחרות,
ככול שאנחנו מקבלים את עצמנו
עם הכאב הרגשי ויודעים איך ללמוד ממנו,
ולשחרר אותו בדרך ובקצב טבעיים,
נחווה פחות סבל.
 
הכאב לא באמת נעלם כשהדחקנו אותו,
הנטייה לכאב נשארה בנו
(גם אם זו מחוויה לא נעימה שהדחקנו לפני הרבה שנים)
ולכן, איפשהו אנחנו למעשה מדחיקים את עצמנו.
כשאנחנו מתרחקים מעצמנו,
אנחנו תמיד נסבול.
לכן, לדעתי, התפקיד של הסבל
הוא בגדול תמיד להזכיר לנו
שאנחנו רחוקים מעצמנו – רחוקים מהרגשות שבנו.
 
ובחזרה לסיפור האישי שלי…
הסבל שבי התווסף והתווסף,
עד למצב שהבנתי
שכבר שום הדחקה לא תעזור לי,
זאת אומרת, יכולתי להמשיך להתנגד לכאב
שהיה בי, אבל ידעתי שזה יהיה במחיר של החיים שלי,
כי לסבול עוד כבר לא יכולתי.
אז ידעתי שאם אני רוצה לתת לעצמי
צ'אנס אמיתי לחיות עם פחות סבל,
עליי להתחיל להכיר בחולשה שהכאב יוצר בי,
וזה כמובן אומר להכיר גם בכאב עצמו.
 

לא היתה לי הדרכה או הכוונה איך לעשות את זה

איך להתקרב לכאב שבי
בדרך נוחה ועדינה, כפי שהיום אני יודע
ומנחה (כקואצ'ר ומטפל רגשי) 
את המטופלים שמגיעים אליי
פשוט התחלתי לכאוב את הכאב…
והוא היה מאוד כואב.
 
לא כאבתי את כולו, חלקים גדולים ממנו
עדיין הדחקתי, אבל זו היתה התחלה,
והבנתי שזו הדרך.
עם השנים "שכללתי" את הדרך,
איך להתקרב לכאב, ללמוד ממנו,
לגדול ממנו. ולא רק בשבילי,
אלא דרך שתהיה פשוטה ליישום לכמה שיותר אנשים.
וכך נולדה "שיטת המקור לרוגע פנימי", שיטה של 6 צעדים
שמורידה את הלחץ, את הסבל, ואת כל הדחפים שיש
לכל ההתמכרויות שנוצרו
ולכל התלות הרגשית שנוצרה.
 
היום, שנים אחרי,
אני יודע שיש בי מעט מאוד דחפים,
ואני משוכנע שאגיע גם לשלב שבו
הם יעלמו לגמרי או יהיו כמעט ולא מורגשים.
 
אני יודע מזה סבל, יודע כמה זה קשה,
ולכן כל כך רוצה לעזור לאחרים,
להסיר את התלות הרגשית ולסיים אותו.
 

‍‍‍‍‍‍לקריאה נוספת על שיטת המקור לרוגע פנימי לחצו כאן

אהבתם? שתפו: