מרץ 2019

למה אני סובל?

מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי ועצמאות רגשית
למה אני סובל?
לפעמים יותר קל להאשים את זה במשהו שמישהו עשה לי,
מאשר לקחת אחריות,
או להגיד שזה בגלל איזו מחלה או קושי פיזי,
לפעמים יותר קל להאשים את "המצב" בזה שאני סובל,
כמו את העובדה שאני לבד רוב הזמן,
(או מרגיש לבד)
או את העובדה שאני לא עובד במקום עבודה מספק,
או את הפער הגדול בין הפוטנציאל שבי
ובין מה שאני באמת עושה.
לפעמים יותר קל להאשים את ה"העולם המכוער" שמלא בעוולות,
או להסביר את הסבל בכך שאין לי מספיק כסף,
רכוש, או הישגים חשובים.
לפעמים יותר להגיד שאני סובל בגלל שאני פשוט לא מספיק טוב,
או שמשהו בי דפוק, מאשר לקחת אחריות.
 
אבל מה עם הדברים האלו?
מה עם מחלות, ועוולות וקשיים פיזיים, כלכליים, ונפשיים?
מה עם הפער בין הפוטנציאל ומה שאני באמת עושה?
הסבל לא מגיע מכל אלו?
חברים, לדעתי התשובה היא – חד משמעית לא.
אלו דברים שיכולים לעורר כאב רגשי
כמו עצבות, בילבול, בדידות, כעס, חוסר אונים ועוד,
ואלו כאבים רגשיים
שאפשר ללמוד ולהתפתח מהם.
הסבל מגיע מדבר עיקרי אחד
והוא המיקוד באשמה.
לא משנה אם האשמה מוצדקת או לא,
ברגע שאנחנו מתמקדים בה אנחנו נכנסים לחוויה של סבל.
גם כשיש סיבה מוצקדת להאשים,
אפשר להתמקד בחמלה, חמלה לעצמנו ולאחרים,
ואז נוכל להרגע, ללמוד ולשפר.
 
אחריות היא גם דבר יחסי,

כשגליתי שאני חולה בקוליטיס (מחלת מעיים),
לקחתי אחריות ועשיתי שינויים תזונתיים רבים, אבל עדיין
לא לקחתי אחריות ברמה מספקת,
עדיין ציפיתי שכל התשובות יגיעו מהמטפלת שהייתי אצלה בזמנו,
וכשזה לא קרה,
התלבלתי נורא ואיכשהו חזרתי להרגלים מזיקים..

רק עם השנים שעברו ולקחתי יותר ויותר אחריות,
הפסקתי לצפות לקבל את *כל* התשובות ממטפלים שונים,
למדתי מכל אחד משהו וגיבשתי החלטות בעצמי
(על סמך הרבה ידע מידע וניסיון שצברתי גם באופן אישי וגם מאחרים)
כך ככול שלקחתי אחריות, יכולתי ללמוד יותר,
להבין שפצעים במעיים זה לא משהו מקרי,
ושיש דרך להחלים.

לפעמים זה יותר קל להתמקד באשמה מאשר לקחת אחריות,
אבל *תמיד*
כשכן לוקחים אחריות זה יותר קל מאשר להאשים,
כי רק כשלוקחים אחריות, לומדים ומתפתחים,
ורק כשלומדים איך לשנות דברים לטובה,
החיים הופכים קלים ופשוטים יותר.

מי מסכים/ה?
מי שרוצה לשאול איך לעורר חמלה עצמית, מוזמן/ת לפנות 

אם אהבתם אנא שתפו עם חבריכם :