ינואר 2021
מה מחליף את ההתמכרות
מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי יציב
אנשים שסובלים מהתמכרות קשה, כל כך תלויים רגשית בהרגל והרבה פעמים שואלים אותי מה יחליף את ההימורים, את האוכל המנחם, את העישון, הסם, התרופות, סקס, בידור/גלישה באינטרנט ושאר מסיחי הדעת הידועים…
בואו נסתכל רגע על כוחו של הרגל, כוחה של אמונה ואיך כל זה התחיל.
בסביבה שבה גדלנו לימדו אותנו שבשביל "להצליח בחיים", לקבל כבוד ויחס אוהד עלינו להגיע להישגים מסויים. זוגיות, כסף, קריירה, בריאות פיזית איתנה, חברים, ציונים/תארים, מראה מסוים, התנהגות מסוימת, וכו'..
לא בהכרח הרגשנו שזה מתאים לנו, וגם אם כן, לא תמיד זה הרגיש נכון לאותו הזמן, אבל (וגם אם נדמה לנו שלא אכפת לנו) לאט לאט התרגלנו לאמונה ש"חייבים" את ההישגים בשביל שנוכל להעריך את עצמנו ולהיות שקטים.
ומה לעשות שהדרישה הזו לעמוד ברף ציפיות כל כך גבוה, זו דרישה הזויה ולא הוגנת.. לרוב בלתי אפשרית. אז אנחנו נשארים בהרגשה של חוסר ערך, ריקים מבפנים ומפוחדים.
הלחץ הופך כל כך גדול שצריך משהו שיסיח את דעתנו, כי כמה אפשר לסבול??…
"למזלנו" (או שלא) ישנן כל כך הרבה דרכים להסחות דעת. אבל כשהכאב גדול ולא יודעים איך להשתחרר ממנו בצורה נכונה, פונים להסחות דעת שגם גורמות לנזק בריאותי ונפשי מצטבר (סמים, הימורים, אכילה מופרזת, תלות רגשית מופרזת באחרים ועוד).
אז מה יכול להחליף את הסחות הדעת ה"יקרות" כל כך?
כשמסתכלים על שורש הבעיה, תמיד רואים שהאמונה כבולה ב"קודים החברתיים" החולים שגדלנו לתוכם. לכן, עלינו כביכול להמציא את עצמנו מחדש. למה כביכול? כי לא באמת צריך להמציא משהו, אלא רק להזכר במהות האמיתית שלנו, להזכר מי אנחנו באמת.
בני אדם טובים שלא באמת חייבים אישור ממישהו בשביל שנוכל להרגיש טוב עם עצמנו.
נשמע כל כך פשוט ועם זאת, התהליך הזה של היזכרות בעצמנו יכול להמשך לפעמים גם חודשים (תלוי עד כמה התרגלנו להאשים את עצמנו).
לכן, מה שמחליף את ההתמכרויות השונות ואפילו את הנטייה עצמה להתמכרויות, זה פשוט לעשות מה שאנחנו באמת אוהבים.
אבל רגע, מה בכלל אני אוהב?
בלי כל הצעצועים שהתרגלתי אליהם, נדמה שהכל משעמם וחסר טעם.
מה שאנחנו באמת אוהבים, אנחנו יכולים לעשות רק בתנאי שנהיה מספיק קשובים לעצמנו.
הקשבה היא אם כל ההצלחות בעיני.
אם נקשיב לעצמנו, נגלה שהתבניות שהתרגלנו לחשוב מהן לא בהכרח נכונות לנו, לא בהכרח מקדמות אותנו.
אם נקשיב לעצמנו, נגלה שאנחנו בסדר גמור גם בלי כל אותם הישגים חברתיים נחשקים.
ואם (וזה הכי חשוב) *נתרגל* להקשיב לעצמנו, נהיה כל כך מחוברים לעצמנו, שכבר נרגיש ביטחון ושקט פנימי יציב.
כשאני מדבר על להקשיב אני לא מתכוון להקשיב לעצמנו מידי פעם, אלא להקשיב לעצמנו ברמה משמעותית מתוך הרגל, ואם זה הפך להרגל, עשינו את השינוי המיוחל! כי עכשיו לא להקשיב זה קשה…
ולמה זה הכי חשוב?
כי אז באמת לא נזדקק לחיזוקים מבחוץ, אישור או פידבק מאחרים, או הסחות דעת. כי כשנהיה מספיק מחוברים לעצמנו, לא רק נדע מה אנחנו אוהבים לעשות, אלא גם המוטיבציה לעשות תהיה גבוהה ויציבה. ובמקום להיות עסוקים בלחפש את "משככי הכאבים" (הסחות הדעת), נהיה עסוקים במה שאנחנו באמת אוהבים לעשות.
אז נכון, שזה לא התחליף והפיתרון המהיר שאולי ציפינו לקבל, אבל תחשבו רגע מה אתם בעצם רוצים, להחליף שוב אשליה באשליה סוחפת אחרת, או להתמודד עם המציאות בקצב שלכם, ולבנות את התשוקה לחיים על בסיס יציב של הקשבה?
כמטפל רגשי זוהי מטרת העל שאני שם על השולחן ומתאם עם המטופל, זה לסיים את הפגישות כמה שאפשר יותר מהר, כי המטרה היא שתתרגל להקשיב לעצמך, ברגע שתתרגל לעשות זאת, תדע שאינך זקוק לפגישות נוספות.
אהבתם? מוזמנים לשתף:
