מאי 2020
משוב לאחר סדרה של פגישות
מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי יציב
המטופלת העדיפה להשאר בעילום שם.
הגיעה עם ביטחון עצמי מהיותר נמוכים שנתקלתי, בקושי הצליחה להוציא קול מפה, וגם כשהוציאה בקושי הצלחתי לשמוע אותה.
כל כך שמח שהיתה לי זכות לעזור 🙏
כתוב/י על החוויה הכללית מהתהליך כולו באופן כללי בצורת סיפור קצר (איך הגעתי, מה קרה בתהליך, ואיך אני עכשיו)
הגעתי אחרי שעזבתי מקום שירות לאומי שמאוד אהבתי (בגלל קשיים עם הצוות), העזיבה של השירות הכניסה אותי למקום נפשי מאוד קשה, הייתי תקופה ארוכה בבית ולא הצלחתי/רציתי למצוא מקום שירות אחר או לעבוד או ללמוד (ללא חשק לשום דבר).
הייתי מאוד קשה עם עצמי, היו לי המון פחדים, הרגשתי רע תמיד, לא היה לי כוח לקום בבוקר והימים עברו עלי ללא שום עשיה או תכלית. תחושת ריקנות מאוד גדולה. (הלכתי לטיפול אצל פסיכולוגית שלא כלכך עזרה לי. הרגשתי שהיא לא מבינה את המקום שאני נמצאת בו, לא מצליחה לעזור לי ואפילו גורמת לי להרגיש יותר רע עם עצמי) הרגשתי מאוד חלשה ולא מסוגלת לשום דבר. חוסר אמונה בעצמי, המון כעס ושנאה כלפי עצמי.
כשהגעתי לאביב התחלתי להבין שאיך שאני מרגישה זה ממש בסדר. אין שום בעיה עם המקום שאני נמצאת בו, עם העובדה שאני מרגישה רע, עם כך שאין לי אנרגיה, אפילו עם העובדה שהייתי תקופה כלכך ארוכה ו"מבוזבזת" בבית בלי לקדם את עצמי לשום מקום. אביב לימד אותי שהבעיה היחידה היתה האשמה שלי. לימד אותי איך אני יכולה להתחבר לקושי שלי ועל ידי כך להבין ולהעריך את עצמי יותר.
ולאט לאט לחזור לתלם בצורה אמיתית ועמוקה. התחלתי שירות במקום חדש ממש לפני שהתחלתי את הטיפול אצל אביב, אבל בהתחלה היה לי מאוד קשה שם, לא אהבתי את המקום ועדיין הרגשתי רע עם עצמי. לאט לאט למדתי להתחבר לעצמי, להעריך את עצמי ולאהוב את עצמי והקושי נעלם מעצמו. האנרגיה שלי חזרה וגם השמחה שלי.
עכשו אני מרגישה מחוברת אל עצמי ואוהבת את עצמי יותר מתמיד. אני חושבת הלאה על המשך החיים שלי ומרגישה שמגיע לי את הכי טוב שיש. אני מתחברת בקלות לאנשים ונהנית גם משיחות שיטחיות אפילו אם אנשים שלא מאוד קרובים אלי. אני מרגישה קרובה יותר למשפחה שלי ואוהבת יותר את הסביבה שלי.
מהם השינויים החשובים שאת/ה יכול/ה למנות בעקבות התהליך שעשית?
למדתי להקשיב לעצמי, להבין את הקושי שלי, להבין שהוא משמעותי גם אם הוא לא מציאותי, להעריך את עצמי מעבר לכל קושי, לאהוב את עצמי באמת, כמו שאני, לשמוח במה שיש לי, למדתי להכיר את עצמי באמת- מי אני, מה חשוב לי, מה קשה לי, מה אני אוהבת.
למדתי איך אני יכולה להרגיע את עצמי באופן אקטיבי ברגעים קשים ואיך למלא את עצמי ולשמוח בזכות עצמי ולא בזכות דברים חיצוניים. גם זכיתי במהלך הטיפול לרפא פצעים עמוקים שנחרטו בי בתקופה שאחרי עזיבת השירות שלי, כאבים שחשבתי שלעולם לא יעזבו אותי. היום אני משוחררת וקלילה יותר מתמיד.
מהם הדברים שאהבת ו/או שפחות אהבת שתוכל/י להגיד על האופן שבו טיפלתי/אימנתי אותך? אם יש דברים שלדעתך אפשר לשפר, או כדאי לשנות באופן הטיפול?
אהבתי מאוד את הקלילות של הטיפול, את הדיבור בגובה העיניים, את השיתוף מהניסיון האישי (גרם לי להבין שאני לא היחידה שהרגשתי ככה והרבה אנשים היו במצב דומה/יותר חמור משלי), אהבתי שהטיפול מובנה בצורה של שיעורים ולמידה שאפשר ליישם אח"כ בעצמך, אהבתי את ההגיון שיש בדברים. היה לי מאוד קל להתחבר לשיטה שלך כי הבנתי אותה מאוד טוב בשכל.
האם יש חלק מסוים בטיפול שעזר לך במיוחד?
אני חושבת שהכי עזר לי זה הבסיס של ההקשבה, לפני כן לא ידעתי להקשיב לעצמי ולא ראיתי שום קושי אמיתי שמונע ממני להתקדם, הרגשתי ילדותית וחלשה ולא האמנתי בעצמי בשום צורה.
כשלמדתי להקשיב לעצמי התחלתי להבין שמה שאני מרגישה הוא אמיתי, שהקושי אמיתי, שאני יכולה להעריך את עצמי על הכנות שלי ועל ההתמודדות הכנה עם הקשיים, בלי להכחיש אותם או לברוח מהם.
אם יש שיפור, עד כמה את/ה מונע/ת מתוך הרצון האמיתי שלך לעומת מתוך דחפים או התמכרויות, לפני ואחרי התהליך? ספר/י על ההבדל:
אצלי לא היו דחפים או התמכרויות. הקושי אצלי התבטא יותר בדיכאון, בחוסר רצון להתקדם בחיים ולעשות משהו ביומיום. היה לי דחף קטן לרצות את ההורים שלי ואת המשפחה שלי. היום אני פועלת מתוך רצון אמיתי שלי שמקדם אותי המון.
אם יש שיפור, עד כמה את/ה מונע/ת מתוך שלווה לעומת פחדים/חרדות, לפני ואחרי התהליך? ספר/י על ההבדל:
לפני התהליך היו לי המון פחדים, (הוגבלתי גם במספר ימי חופש שאני יכולה לקחת בין המעבר של מקומות השירות כדי ששעות השירות יחשבו לי. ההגבלה הזאת גרמה לי להמון לחץ ולרצון לוותר על שנת השירות לגמרי, שבדיעבד הבנתי שהיא מאוד חשובה לי.)
חשבתי שלא אצא מהמצב שהייתי בו והאמנתי שאני צריכה לעשות דברים כדי שהמשפחה שלי תישאר שמחה, (אנחנו 6 ילדים, יש לי אחים קטנים ומשפחה מאוד שמחה ב'ה), פחדתי להראות קושי כדי שאחים שלי הקטנים לא ידבקו בדיכאון שהיה לי.
הרגשתי תחושת אחריות מאוד גדולה שהכבידה עלי ומנעה ממני להרגיש את עצמי. קיבלתי את ההחלטה לסגור במקום שירות לאומי חדש מתוך פחד והמון בילבול בעצם..
היום אני שמחה שלקחתי את ההחלטה הזאת אבל היום ההחלטות שאני מקבלת הן אמיתיות הרבה יותר, אני מקבלת החלטות מתוך שלווה וביטחון ברצון האמיתי שלי.
האם בעקבות התהליך השתפרה היכולת שלך להיות באינטראקציה חיובית יותר מול אחרים? ספר/י על ההבדל:
כן. היו לי קשיים חברתיים שהתחילו מגיל יסודי, שהתבטאו בהרבה חוסר ביטחון מול אנשים מסויימים. במהלך התקופה היותר קשה שלי הרגשתי שאף אחד לא מצליח להבין אותי. אני לא מבינה את עצמי ואין בי שום דבר שאחרים יכולים לאהוב (או אני יכולה לאהוב), הביטחון העצמי שלי ירד לאפס ולא הצלחתי ליצור אינטראקציה שנעימה לי כמעט עם אף אחד. היום כמו שהזכרתי אני מאוד משוחררת ואוהבת את עצמי, יודעת שמגיע לי המון ומצליחה בקלות ליצור קשרים חברתיים שטובים לי. אני מרגישה שאני מסוגלת להבין קשיים של אחרים וגם אחרים יכולים להבין אותי.
האם יש שיפור ביכולת שלך להיות בהקשבה, כנות, חמלה כלפי עצמך, לפני ואחרי התהליך? ספר/י על ההבדל:
כן. לפני התהליך לא ידעתי להקשיב לעצמי והסברתי לעצמי את הקשיים שלי בצורה הגיונית ומאוד שיכלית. ברגע שלא מצאתי הגיון בקושי נכנסתי להאשמה עצמית מאוד גדולה וקשה שגרמה לי להרגיש מאוד רע עם עצמי. אחרי התהליך אני מקבלת את עצמי גם עם קשיים שהם לא הגיוניים או לא רציונלים. אני מבינה שהקושי קיים וכך מצליחה להיות כנה עם עצמי ולאהוב את עצמי למרות הקושי.
אהבתם? שתפו:
