למה הפסקתי להתווכח עם אנשים?

מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי ועצמאות רגשית

הכי מצחיק שלפעמים אנחנו מסכימים ובכל זאת מתוכחים, 
כי אנחנו פשוט לא מסוגלים להבין את הכוונה של הצד שני
(שלמעשה מאוד דומה לשלנו)
וזה קורה גם כי אנחנו באים ממקום לא שקט,
ומנסים בכוח לשכנע מישהו במשהו.

למה הפסקתי להתווכח עם אנשים?
ויכוח כמו שאני מבין אותו, זו "שיחה" שבה מנסים לשכנע מישהו להסכים איתנו.
אני בחרתי להפסיק לנסות לשכנע,
הפעולה הזו עבורי היא גם לא אפקטיבית וגם מתישה מאוד.
במקום זה אני *משפיע* על דעות של אחרים,
אני מכוון לרעיון מסוים, מציע אותו, ללא הדחף שהאחר יקבל אותו,
או במילים אחרות מחכה לראות שלא יקבל אותו באותה מידה שמחכה לראות אם כן יקבל אותו.

אנחנו נהנים שאחרים רואים דברים כמונו

אבל אם אנחנו מצפים מהם לזה,
זה הופך להיות דחף כפייתי שמזיק לתקשורת ויוצר מתח פנימי 
(שגם הוא לא בריא).

כמטפל רגשי ומאמן אישי שואלים אותי לפעמים איך "לתקשר נכון" עם בן/בת זוג לדוגמא
כדי לא להגרר לויכוחים, שואלים "מה המילים הנכונות?",
הגישה הזו בעייתית, כי עם כל הכבוד לניסוח המילים שלנו,
מה שיותר משפיע בתקשורת זה ההלך רוח שלנו, הסטייט,
מצב התודעה, במילים אחרות ופשוטות כמה אנחנו רגועים או כמה אנחנו במתח.

מי שיודע איך להרגיע את עצמו ללא תלות רגשית בהסכמה או אי הסכמה,
קבלה או אי קבלה, הבנה או לא, פרגון או לא וכו' 
יבוא ממקום רגוע לשיחה ללא ציפיות, ואנחנו כמי שמקבלים מסר רגוע,
הרבה יותר סביר שנקשיב לו יותר.

אני מאחל לכולנו שנבסס את מקור הרוגע הפנימי שבנו,
כך שנוכל להגיע רגועים לכל אינטרקציה אחרים
וליצור פיוס והרמוניה גדולים יותר
תודה על ההקשבה 🙏
מה דעתכם?‍‍‍‍‍‍

לקריאה נוספת על שיטת המקור לרוגע פנימי לחצו כאן

אם את או אתה חושבים שעוד מישהו יכול לקבל ערך מהמאמר מוזמנים לשתף :