ינואר 2022
קבלה או הסכמה
מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי יציב
אחד הדברים שיכולים לעורר התנגדות רבה זה כשחושבים על לקבל בתור להסכים, וזו כמובן טעות, כי קבלה והסכמה הם שני דברים שונים מאוד.
במחשבה של הנחות יש חוסר קבלה או התנגדות לחוסר של אחד או יותר ממרכיבי הרושם. אחד ממרכיבי הרושם הנפוצים שיכולים לעורר התנגדות רבה זה "הרגשה נעימה":
"אין לי מספיק הרגשה נעימה (לעומת אחרים שיש להם יותר) וזה אומר שאני נחות". אז מצד אחד אפשר להבין שאם נתמקד בהתנגדות, ההרגשה תהיה אפילו גרועה יותר. מצד שני אם נקבל את ההרגשה הלא נעימה, זה עלול להתפרש כאילו אנחנו מסכימים עם הסבל ועכשיו נתקע איתו.
למעשה, ההפך הוא הנכון: אני מקבל את הסבל רק בגלל שאני לא מסכים איתו – להסכים עם הסבל, זה בעצם אומר להסכים עם המחשבה של הנחות, וזו כמובן לא הכוונה. למי שרוצה ריענון בנושא אפשר לעיין שוב בפרק "איך נוצר הסבל".
הפיתרון המדומה לסבל מגיע מהאני הנשגב: "תמצא דרך מהירה להרגיש פחות סבל או נעים יותר". לכן הרבה פעמים הדרך שלנו להפחית את הסבל היא למהר להסחת דעת כלשהי. ואם לא נפנה להסחת דעת גדולה, האני הנשגב ישכנע אותנו שאנחנו חייבים להתאמץ יותר לגרום לעצמנו להרגיש יותר נעים, אבל בכל מקרה – במהירות.
הרבה פעמים נדמה שהסבל ישתחרר ברגע שנגיע להבנה מספיק גדולה. ואז אנחנו מאוד מתאמצים וממהרים להבין. האני הנשגב דורש הבנה גדולה ומהירה. כאילו שבאמצעות מספיק הגיון הסבל ישתחרר. מה שאנחנו שוכחים זה שהבנה אמיתית היא לא רק שכלית אלא גם רגשית, וכדי להגיע להבנה כזו צריך גם להקשיב ולא רק לחשוב. בנוסף אנחנו שוכחים שאי אפשר להכריח הבנה, גם כשדחוף לנו להשתחרר מהסבל.
המטרה עצמה חיובית – להרגיש נעים, אבל הדרישה של הנשגב להשיג הרגשה נעימה במהירות, למעשה רק מוסיפה לסבל.
הפיתרון האמיתי של האני הפנימי הוא כזה: אני מקבל את העובדה שיש בי מחשבה של נחות שגורמת לי לסבל. אני מבין שאני לא מסוגל להשתחרר מהמחשבה הזו לגמרי מיד. המחשבה הזו לא מגדירה מי אני או את הרצון שלי. אני מעדיף לשפר את צורת המחשבה שלי כדי שאוכל לסבול פחות ולהרגיש טוב יותר, ועם זאת אני מקבל את עצמי כמה שאני יכול גם עכשיו, ככול שאמשיך להקשיב לעצמי ואקבל את עצמי עם הסבל, אוכל להשתחרר ממנו.
במילים אחרות, העובדה שנקבל את הסבל, לא אומרת שאנחנו מסכימים איתו, להפך, אנחנו מבינים שהסבל לא מוצדק ואנחנו לא מסכימים לסבול, אבל מקבלים את העובדה שאנחנו מרגישים סבל, כי אנחנו מבינים שהוא חייב להתקיים כל עוד המחשבה של הנחות משכנעת אותנו. ככול שנמשיך להקשיב לעצמנו, המחשבה של הנחות תרגיש פחות הגיונית ופחות נכונה, וככול שזה יקרה, הסבל יירד בהדרגה.
לכן קבלה והסכמה הם שני דברים שונים לגמרי.
כמה דוגמאות קצרות שממחישות את ההבדל בין קבלה והסכמה: (התיאורים אינם קשורים לאדם כלשהו במציאות, אלא פשוט מתארים מצבים נפוצים).
הבוס שלי דיבר אליי בטון מתנשא ודרש ממני לבצע משימה כלשהי. יכולתי לקבל את זה שהוא מתנהג כך כי שמתי לב ללחץ שיש בו, יחד עם זאת לא הסכמתי עם היחס שהוא הביע ולכן ביקשתי ממני לפנות אליי בדרך אחרת.
היכולת שלי להתרכז ולחשוב בצורה מסודרת הייתה נמוכה מאוד מבדרך כלל והרגשתי שהתפקוד שלי מאוד נמוך ביחס למה שאני באמת יכול. לא הסכמתי עם רמת התפקוד שלי כי ידעתי שאני מסוגל להרבה יותר, ועם זאת קיבלתי את העובדה שזו כרגע רמת התפקוד שלי. ברגע שקיבלתי זאת ולא לחצתי על עצמי לשפר את רמת התפקוד במהירות, יכולתי להירגע יותר ובקצב שלי יכולתי שוב להתרכז יותר ולחשוב בצורה מסודרת וברורה יותר.
יש לי התמכרות ל x (למשל אכילה רגשית/עישון/הימורים/אינטרנט/יחס מאחרים). אני לא מסכים עם ההתמכרות הזו כי אני יודע שהיא גורמת לי לנזק, עם זאת אני מקבל את העובדה שיש לי בעיה של נטייה להתמכרות. ברגע שקיבלתי את העובדה הזו, יכולתי באמת לשים לב לבעיה יותר ולהתמודד איתה.
עשיתי טעויות קשות שגמרו לי לאבד הרבה כסף, אנשים שיקרים לי מאוד התרחקו ממני וזה אפילו עלה בבריאות שלי. אני יכול לקבל את העובדה שעשיתי את הטעויות האלו כי אני מבין שהייתי נתון ללחץ רב כשעשיתי אותן. זה שאני מקבל את עצמי עם הטעויות שעשיתי, לא אומר שאני מסכים איתן, להפך זה עוזר לי לקחת יותר אחריות, להבין כמה נזק הטעויות האלו גרמו לי ולרצות יותר ללמוד ולעשות שינוי התנהגות חיובי.
נכון שאפשר להגיד שאי הסכמה במובן מסוים זו למעשה התנגדות. הבעיה היא לא בהתנגדות מעצם היותה התנגדות. זה מובן ורצוי להתנגד להרבה דברים שאינם חיוביים. הבעיה היא במיקוד בהתנגדות. ברגע שאנחנו מתמקדים בהתנגדות היא נמתחת, ההתנגדות נמתחת ואנחנו מרגישים מתח וסבל. אם אנחנו מתנגדים אבל לא מתמקדים בכך, לא נרגיש מתח או סבל:
למרות שביקשתי מהבוס לשנות את היחס הוא המשיך בהתנהגות מאוד נוקשה ואלימה, לא המשכתי להתמקד בהתנגדות להתנהגות שלו. פשוט אמרתי לו שאם זה יימשך לא אסכים להמשיך לעבוד איתו.
הבנתי שהבעיה היא בהתנגדות הרבה שיש בי, וניסיתי לקבל יותר, אבל זה לא היה קל, הנטייה שבי להתנגד היתה עדיין מאוד גדולה. אם הייתי מתמקד בהתנגדות נוספת ליכולת הקבלה שלי (התנגדות להתנגדות), הייתי סובל יותר. ובמקום לנסות לגרום לעצמי לקבל בכוח, פשוט נתתי לעצמי להמשיך להתנהג מתוך התנגדות, לא בגלל שהסכמתי עם ההתנהגות הזו, אלא כי הייתי מודע יותר שהיכולת שלי לקבל מוגבלת. המשכתי להקשיב ושמתי לב כמה נזק נגרם מההתנגדות, ובאופן טבעי הרצון לקבל עלה בי יותר ויותר.
הקטע לקוח מתוך ספר שכתבתי "הנחות, הנשגב וזה שיודע לאהוב"
למעוניינים ברכישה שלחו לי הודעה למספר 0524-871100
אהבתם? מוזמנים לשתף:
