לעשות שינויים ברוגע

כשהתמודדתי עם קוליטיס (מחלת מעיים קשה)
עברתי לתפריט מיוחד
שכולל מיצים בלבד לתקופה מסוימת,
יותר מחודשים.
שזה שינוי לא קטן בהרגלים…
 
החשק לאוכל עלה ועוד איך עלה,
אבל הייתי נחוש לעשות מה שצריך
כדי לתת הזדמנות אמיתית
לתהליך שצריך לקרות בגוף
כדי להבריא,
אז התגברתי על החשק,
כי ידעתי שאני בסוג של
מצב חרום,
ולכן היה לי קל יותר להחליט
להתעלם מהחשק.
 
סיפור ההחלמה שלי הוא די מורכב
ולא אאריך בו,
אבל זה התקציר של מה שעשיתי
ברובד ה"פיזי".
מאחר וחשוב (מאוד)
גם להוריד לחצים רגשיים
כדי להחלים,
והמצב היה חרום או קרוב לכך,
גם במישור הזה,
פיתחתי הרגלים שעוזרים מאוד

כמו לכתוב ולקרוא משפטים
מסוימים של הכרות תודה
ועוד סוגי משפטים עם
תכנים שמעוררים תודעה חיובית.
גם את זה לא עשיתי
תמיד מתוך חשק גדול,
אלא מתוך הבנה שבגלל
שהמצב הבריאותי שלי עלול להתדרדר
(אפילו עד לסכנת חיים),
עליי להשקיע יותר ממה
שבדרך כלל החשק שלי להשקיע בשינויים.
 
אני מאמין שכשיש מצבים דחופים יחסית
עלינו לשים את החשק או אי החשק
בצד, ופשוט לעשות מה שנכון,
עד כמה שאפשר.
ועם זאת, זה לא אומר שצריך לעשות זאת בלחץ,
אלא מתוך הבנה
שעכשיו, לפחות לתקופה מסוימת,
עלינו להתעלות על עצמנו.
 
במצבים רגילים יותר
ולא דחופים,
לרוב, נמצא את עצמנו בסוג של
"אזור נוחות"
ואז נהיה כפופים יותר לחשק
או לאי החשק,
ופחות נעשה שינויים משמעותיים.
ובגדול זה חבל.
כי החשק הרבה פעמים מחובר אצלנו
לכל מיני דחפים,
ולא בהכרח לרצון האמיתי שבנו.
 
כמובן,
מאוד לא פשוט להתעלם מהחשק
או אי החשק,
ולעשות רק מה שנכון לבריאות שלנו

הפיזית או הנפשית,

אז איך בכל זאת אפשר לעשות שינויים משמעותיים,
ובלי שנלחיץ את עצמנו לעשות אותם?
לאחר שהחלמתי,
ידעתי הרבה יותר מקודם,
איזה הרגלים פיזיים ונפשיים
חיוניים לי ואיזה פחות,
אבל ה"מצב הדחוף"
כבר לא היה,
ולכן היה כבר יותר קשה
להתעלם מנושא החשק…
 
בכל זאת הפנמתי כמה דברים,
ורציתי להמשיך בכיוון חיובי
ולא להתדרדר שוב אחורה.
רציתי להמשיך לעשות שינויים חיוביים,
אבל ידעתי
שאני רוצה לעשות אותם
לא מתוך הרגשה
שאני "חייב" או כי "צריך",
אלא מתוך הבנה רגשית מלאה שהשינוי טוב לי.
להגיע להבנה רגשית מלאה,
זה לא דבר שקורה מעצמו,
בדרך כלל זה דורש ניסיון – אימון ותרגול,
כי אם לא ננסה מספיק פעמים את הדרך החדשה,
אין סיכוי שבאמת:
1. נוכל לצעוד בה בלי שזה ירגיש כמו מאמץ מיוחד.
2. נבין שכדאי לנו להמשיך ללכת בה.
 

ובכל זאת, עכשיו אין מצב דחוף,

 

אז איך זה עובד?

במצב כזה,
השינוי בדרך כלל לוקח יותר זמן,
וזה תלוי בהרבה דברים,
ובמיוחד לדעתי בדבר אחד:
כמה אנחנו מוכנים לעשות את השינוי בלי לחץ ומתוך שלווה.
כי לעשות שינויים מתוך
לחץ זה יחסית קל,
לרוב, ככה הרגילו אותנו לחשוב,
אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים
זוגיות, קריירה מוצלחת, מעמד חברתי,
ועוד כל מיני דברים שאנחנו "חייבים"
כדי להיות מאושרים,
אז אם אנחנו חייבים – זה דחוף וזה מלחיץ,
אז נלחיץ את עצמנו ונעשה
"כל מה שצריך"
כדי להשיג את הדברים
שנדמה לנו שאנחנו חייבים.
אבל מה זה שווה אם השגנו משהו,
ועדיין נשארו לחוצים ולא הפכנו שלמים יותר.
 
 
לדעתי, בשביל ששינוי חיובי באמת יקרה,
הוא צריך לקרות בלי לחץ,
בלי הרגשה של "אני חייב".
 
ואם אקח דוגמא שוב מהעולם ה"פיזי"
להפסיק לצרוך קפה או סוכר לבן
זה דברים שלרוב זה לא מרגישים דחופים,
ובכל זאת מאוד כדאי להפסיק.

כמאמן אישי
הגישה שאני מעודד
היא לא להכריח את עצמנו
(שוב, אלא אם יש מצב בריאותי חרום)
אלא להפסיק בהדרגה
מתוך הקשבה והערכה הולכת ומתגבשת

 לשני דברים חשובים: 
⦿ מה הנזק שנגרם לי מקפאין
⦿ מה התועלת שאני מרוויח כשאני לא שותה
ככול ששתי הנקודות האלו יהיו ברורות יותר
ההפסקה של ההרגל תגיע יותר באופן טבעי,
בלי שנרגיש בלחץ לעשות את השינוי.

בדיוק בדרך הזו נפתרתי לגמרי
מקפה, מסוכר, מוצרים שמכילים כימיקלים,
ועוד.
וברובד הנפשי מעשרות
אם לא ממאות צורות מחשבה שהיו מזיקות לי.
ואיך אני יודע שנפתרתי לגמרי?
כבר אין חשק אליהם,
הוא פשוט עבר.
 
לכתוב את 2 ההבהרות האלו (נזק ותועלת)
לעצמכם כל כמה ימים,
זה כלי מאוד אפקטיבי,
עם זאת, כדי להסיר תלות רגשית והתמכרויות
ברמה גבוהה, עלינו לעבור שינוי רגשי,
ולכן כדאי שנעשה טיפול בהתמכרויות
ובהסרת התלות הרגשית.
 
ובדיוק בשביל זה אני כאן.
 
כקואצ'ר ומטפל רגשי,
ומעל הכל כאדם, אני מאמין
שהמימוש העצמי והאושר שלנו
תמיד עוברים דרך הסרה של תלות רגשית.
ובגלל שאני מבין את החשיבות של זה,
וכי אני יודע איזה הבדל אדיר זה עושה בחיי אנשים,
זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות.
  

לקריאה נוספת על שיטת המקור לרוגע פנימי לחצו כאן

אהבתם? שתפו: