מרגיש דחף לקבל חיזוק מאחרים?
זה בסדר ומצויין לרצות לקבל חיזוקים מאחרים,
אבל אם אנחנו מרגישים חייבים את זה,
זו תלות רגשית.
כפי שניתן לקרוא על תלות רגשית
במכתב הזה כאן בנוגע לזוגיות,
תלות רגשית יכולה להיות גם
כלפי בני משפחה וחברים,
ובגדול, העקרון הוא זהה:
משהו בתוכנו מעורער,
ואנחנו מרגישים דחף לקבל חיזוק מהסביבה.
אם אתם רוצים לדעת איך נולד הדחף הזה,
אם אתם רוצים לדעת איך נולד הדחף הזה,
ומה אפשר לעשות איתו,
המכתב הזה בשבילכם.
בתור ילד
אני זוכר כמה סבלתי
ממחשבות שאני לא מספיק טוב.
הרגילו אותי להשוות את עצמי לאחרים,
ולראות את הפער הלא מסתיים
בין מה שאני עכשיו ומה שאני יכול להיות,
תמיד עכשיו לא מספיק.
ואני לא עושה מספיק.
ולפעמים כשהייתי הולך לחברים,
הייתי משפחות שנראות
קצת אחרת,
אווירה רגועה יותר,
פחות ריבים,
והרגשה של חיבוק ותמיכה
שאני פחות הכרתי.
זאת אומרת, זה לא שלא קיבלתי שום אהבה,
אבל לא מספיק בשביל
לדעת לא לשפוט את עצמי
כל כך הרבה.
לאורך השנים,
מרוב אשמה,
משהו בתוכי התחיל להרדם,
ולא רק להרדם,
כאילו שממש נאכל והתפוגג,
כאילו שאני נעלם.
הרגשתי שאני מאבד
את ההרגשה של חשיבות עצמית
וחשיבות לחיים.
נוצר מעין ואקום פנימי,
חוסר ערך,
כאב שלא היתה לי יכולה להכיל,
והייתי מוכרח למלא את הואקום הזה
איכשהו, פשוט כי הכאב חזק מידי.
וכך נולד לו הדחף:
הרעיון הזה שהמשפחה שלי
תתן לי את ההרגשה
שאני אהוב מספיק,
היה רעיון שחיבקתי בכל הכוח,
ולקח לי לא מעט שנים
עד שהייתי מוכן לשחרר את הרעיון הזה,
ולהבין שאני לא באמת חייב
לקבל תמיכה מהמשפחה, כי יש בתוכי מספיק כוח
ויכולת לאהוב את עצמי.
ואותו דבר קרה גם עם חבר מסוים,
שנקשרתי אליו רגשית יותר מידי,
ומאוחר יותר גם בזוגיות,
וגם עם החברה באופן כללי,
נוצר בי הדחף לאישור חברתי,
והרגשתי קושי בזמן ש:
1. רציתי ליצור קרבה אינטימית
2. רציתי להגיד לא / לסרב
3. רציתי להביע את הדעה שלי
בפעמים האלו היה עולה בי הדחף
וגורם לי להסגר.
היתה בי תלות רגשית לתגובה של אחרים,
הרגשתי חייב שיבינו אותי,
שיקשיבו לי,
שיראו אותי,
שיקבלו אותי,
שיאהבו אותי.
כל הדברים שלא הצלחתי לעשות עבור עצמי.
כמובן, בזמנו לא היה לי את הידע
והניסיון שיש לי היום,
לא היתה לי הנחייה או הדרכה
שעזרה לי לצאת מהמצוקה הרגשית
שהייתי בה.
נאחזתי לא מעט שנים ברעיון
שאני חייב לקבל תמיכה מבחוץ.
וזה יותר מבסדר לבקש תמיכה מבחוץ,
אבל, בשלב מסוים, כדאי להבין
שאת מירב התמיכה
עלינו לתת לעצמנו.
רק מתוך ההבנה הזו,
תרד באמת הנטייה לתלות רגשית,
שיכולה להיות כלפי המון דברים.
לכן, אני מאוד מאמין בשיטה
שבה אני מראה למטופלים
איך להיות מורה לחיים לעצמם.
איך ללמד את עצמם את הדרך
לקבל את עצמם,
איך להתחבר לעצמם,
גם כשכואב,
ללמוד מהכאב ולצמוח ממנו.
כקואצ'ר ומטפל רגשי,
בדרך כלל אני מטפל באנשים
שבאים עם מצוקה רגשית גדולה,
מה שנראה כמו "מקרים קשים",
וזה נראה כל כך קשה,
פחות בגלל עצם הבעיה,
אלא יותר בגלל חוסר היכולת
לדעת איך להתמודד איתה.
וכשמתחילים להבין איך להתמודד
הכל הופך פשוט יותר.
וכמו בנסיעה על אופניים,
שבהתחלה שמים גלגלי עזר,
וצריך קצת יותר להתרכז
כדי להצליח,
גם בטיפול רגשי, כדאי להקדיש
תקופה מסוימת כדי
ללמוד איך לנהוג,
עד שזה הופך טבעי ואוטומטי,
ובאופן טבעי,
אנו כבר לא נהיה זקוקים יותר לתלות באחרים,
נוכל להרגיש שלמים יותר,
מחוברים יותר לעצמנו ולחיים.
אם את או אתה חושבים שעוד מישהו יכול לקבל ערך מהמאמר מוזמנים לשתף :
