מרץ 2019

איך התחלתי לאהוב אנשים

מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי ועצמאות רגשית
רוב חיי לא אהבתי אנשים,
אנשים, לא בהכרח אלו שבסביבתי,
אלא אנשים כיצורים בעולם…
אפשר להגיד שגם הרגשתי הרבה שנאה לאנשים,
חשבתי על כמה שאנחנו, בני האדם,
אגונטריים, מרוכזים בעצמנו ומגלומנים,
כוחניים ודורסניים.
‍‍‍‍‍‍
וכשמסתכלים על העובדות,
על איך שהעולם שלנו נראה, על הניצול האדיר
של מי שיכולים להשיג יותר על חשבונם של
מי שיכולים פחות להגן על עצמם,
אם זה כלפי בני אדם או בעלי חיים,
אז קשה שלא להרגיש גועל אדיר, כעס,
ואם ממשיכים להתמקד במחשבה הזו,
אז בטח יגיע גם רגש של שנאה.
‍‍‍‍‍‍
ולאור כל ההרס, העוול והניצול,

זה מרגיש כל כך צודק לא לאהוב אנשים,

 

אבל האם זה חכם?

לדעתי לא,
כי אני מאמין שגם אם יש על מה להאשים,
המיקוד באשמה תמיד מוביל לתוצאות שליליות
כמו לחצים נפשיים, ותקיעות ברגשות כואבים כמו
כעס, ייאוש, חוסר אונים וחוסר ערך,
והתוצאה השלילית הזו חלה
קודם כל עבור זה שמתמקד באשמה,
ולכן, מי שמחפש צדק ומתמקד באשמה,
משיג תוצאה הפוכה,
אז הוא אולי ירגיש צודק, אבל זה לא יהיה חכם.
‍‍‍‍‍‍
הרבה מהבילבול בנושא הזה מתחיל מהמחשבה
שבאהבה חייבים להרגיש חיבור עמוק לאורך זמן רב,
וזה לא נכון.

⦿ ברור שיותר קל לאהוב אנשים שדומים לך,
⦿ ברור שיותר קל לאהוב אנשים שנפתחים אלייך,
⦿ אנשים שדומים לך, שחושבים כמוך,
⦿ אנשים שעושים יותר טוב מאשר רע,
⦿ אנשים שמוכנים יותר להקשיב ולתמוך בך,
⦿ וברור שאי אפשר לאהוב כל אדם לעומק,

‍‍‍‍‍‍חשבתי שאולי אנשים זה כמו פרי שיש לו טעם אחד
שאתה אוהב או לא אוהב,
אבל אנשים זה לא משהו שיש לו טעם אחד,
אני לא אוהב אנשים אחרי שאני מחפש "טעם"
ואז מנסה לקבוע אם אני אוהב אותו או לא,
אני אוהב אותם, אותנו, כי במהות שלנו
אנחנו יצורים אוהבים שרוצים להיות נאהבים,
וזו הכוונה היחידה האמיתית שיש בנו *תמיד*.
כל עוול ופגיעה שאנחנו שאנו עושים,
נובעת מחוסר אהבה עצמית, לא מרוע או מכוונה רעה.
‍‍‍‍‍‍
מה שברור לי זה שאשמה מרחיקה בין אנשים,
בין אדם לעצמו ובין אדם לאחרים,
לכן אני לא "אוהב" התנהגות של אשמה,
לעומת חמלה שמקרבת.
‍‍‍‍‍‍

גיליתי כמה טוב יש באנשים,

אפילו הרבה יותר טוב ממה שחשבתי,
כשנתתי את ההזמדנות לראות אותם
לא רק ביחס להתנהגות אגוצנטרית שבהם,
אלא ביחס למי שהם במהות –
אנשים שרוצים לאהוב ולהיות נאהבים,
רק לא תמיד יודעים איך לעשות זאת,
ולכן עושים טעויות.
אפילו שהטעויות יכולות להיות חמורות
כמו לפגוע באחרים,
אנשים הם הרבה יותר מסך הטעויות שלהם.
וכשאני רואה אותם כך,
אני משפיע עליהם להיות טובים יותר,
כי אז אני הופך למראה של הטוב שיש בהם,
וגם אם אני לא מרגיש חיבור עמוק במיוחד איתם,
אני אוהב אותם, גם את אלו שעושים יותר נזק
מאשר תועלת.
‍‍‍‍‍‍
אני מאחל לכולנו להפסיק להתמקד באשמה,
ולהתמקד יותר ויותר בחמלה
וקבלת האחר,
בני אדם ובעלי חיים.
‍‍‍‍‍‍
תודה על ההקשבה

‍‍‍‍‍‍
לקריאה נוספת על שיטת המקור לרוגע פנימי לחצו כאן

אם אהבתם אנא שתפו עם חבריכם :