ינואר 2022

התקפי זעם מריבות והתפייסויות

מאת אביב עוז | מטפל רגשי לרוגע פנימי יציב

התקפי זעם וריבים

כמה אנו באמת מסוגלים לזהות את הרצון הטוב שיש בנו ובאחרים?

כמובן שגם במשפחות זה יכול להיות מאתגר, כי גם בני משפחה יכולים לשפוט זה את זה לפי רמת הישגים או התנהגות. אני מציין את הנקודה הזו כדי שיהיה קל יותר להתייחס לנושא באופן כללי, בהקשר ליכולת שלנו לזהות את הרצון הטוב שיש בנו ובאחרים.  

האם אדם שיש לו יותר התקפי זעם והשפעה שלילית יותר, זה אומר משהו על המהות האמיתית של האדם? התרגלנו לחשוב שכן, אך לדעתי זה לא הוגן. הרגילו אותנו לחשוב ש"המעשים עושים את האדם", ועד כדי כך התרגלנו לכך שזה נראה כל כך הגיוני ונכון. בלי לשים לב אנחנו סופרים מעשים שליליים, או התקפי זעם אצל אחרים ומתחילים לתייג אותם כ"בני אדם שליליים".

בגלל שאנחנו עושים זאת, אנחנו שוכחים את הרצון הטוב שיש באדם, ומתחילים להתייחס לאותם אנשים כאילו שאין בהם רצון טוב, וכאילו שמה שמניע אותם זו כוונה רעה.

אז למה "הם" או "אנחנו" מתנהגים עם התפרצויות זעם ובאופן שלילי כל כך? ואיך יכול להיות שזה לא מעיד על מי שאנחנו? אנסה לענות על כך בהמשך הפרק הזה.

רק ברגע שאנחנו רואים אדם אחר באור שלילי, עולה בנו דחף להתנגד אליו ולפעמים אפילו לחוש התקפי זעם ולריב איתו. ריב בין שני אנשים או יותר, תמיד יקרה כאשר תהיה התנגדות הדדית זה לזה, או במילים אחרות הקושי לקבל משהו אחד אצל השני.
הקושי יהיה בקבלה של מאפייני הסגנון ומרכיבי הרושם כמו המראה, ההתנהגות, היכולות, כאשר בסופו של דבר ההתנגדות העיקרית שמובילה לריב, זו ההתנגדות ליחס/חוסר יחס שאנו מרגישים קיבלנו או לא קיבלנו.

אותו דבר נכון גם לגבי "ריבים עם עצמנו", או התקפי זעם מול עצמנו. אנחנו רבים עם עצמנו כי קשה לנו לקבל משהו בעצמנו.

 

הפרשנות שלנו להתקפי זעם וההשפעה שלה

בנוסף לכך שאנחנו רואים את האדם (איתו יש לנו דחף לריב) באור שלילי, סיבה עיקרית נוספת שתמיד תוביל לכל ריב (עם עצמנו או עם אחרים), היא חוסר תיאום ציפיות. כשזה מול אחרים, לאגו מנופח יש ציפייה לקבל יחס מסוים שנדמה לו שחייבים לו, וברגע שהוא לא מקבל את היחס הזה, הוא מרגיש פגוע ותעלה בו התנגדות ולפעמים התקפי זעם / התקף עצבים.

כשאנחנו משוכנעים שהיו חייבים לנו יחס מסוים ולא קיבלנו אותו, נלבש את התחפושות של האגו החזק וננסה לסחוט את היחס הזה בכוח – הרבה פעמים "בעזרת" התקפי זעם. לא תמיד קל לקבל התנהגות של אגו מנופח שדורש לקבל יחס, וכשלא נדע איך להתמודד עם התנהגות כזו מתוך האני הפנימי, התגובה גם אצלנו תהיה ללבוש את התחפושת של האגו ולחוש התקפי זעם גלויים מולו או שניזום שמירת כעסים בלב, אך בכל אופן זה מתכון בטוח לריב.

הסיבה שאנחנו דורשים יחס מסוים מאחרים, היא כי נדמה לנו שבלי היחס הזה החשיבות שלנו יורדת – אנחנו פחות חשובים מאחרים, ואם אנחנו פחות חשובים מאחרים, גם את עצמנו אנחנו מתקשים לקבל. המצוקה של דימוי עצמי נחות תמיד תהיה זו שמפעילה התקפי זעם.

אם נהיה מספיק מחוברים לעצמנו, נהיה מסוגלים להבין את הסיבה להתפרצויות זעם. להכיל את האלימות ועם זאת לשים גבול מאוד ברור ולהבהיר שיש מחיר להתנהגות הזו, כי בשום אופן אנחנו לא מסכימים לאלימות.

אנשים שנכנסים יותר להתנהגות של התפרצויות זעם, לעיתים קרובות מרגישים נטושים יותר ומנותקים יותר מהחברה, כי פשוט לא מסוגלים להבין אותם ואת ההתנהגות הזו. הענישה המוגזמת גורמת להם להיחשב נחותים יותר על ידי אחרים, ובאופן טבעי זה יגרום גם להם לחשוב על עצמם שהם נחותים יותר – מה שסופו של דבר גורם לחזק את השריון של האגו עוד יותר ורק להגדיל את הנטייה לחוש התקפי זעם.

ברגע שאדם לא מאשים את עצמו, וכן יקבל הכוונה איך להתחבר לעצמו דרך הכאב, הוא עדיין ישלם מחיר וגם יעשה שינוי התנהגות חיובי באופן טבעי. מה יקרה אם במקום לזרוק תווית של "אדם שלילי" או "רע", נראה את ההקשר של כל מעשה בפני עצמו, ונבין שיש מצוקה (מודחקת יותר או פחות) מאחורי כל התקפי זעם?

אחת הדרכים "להקטין" אנשים שיש להם יותר התקפי זעם, היא לזרוק עליהם תווית שלילית כמו "רעים" "טיפשים" וכו' וזה מה שנעשה אם אנחנו לא מסוגלים להרגיש בביטחון אמיתי דרך חיבור לעצמנו.

 

איך נכון להתייחס לאנשים עם התקפי זעם

כשאנחנו מתייחסים לאנשים עם התקפי זעם בגובה עיניים זה מעודד אותם לראות את האני הפנימי שבהם, ולכן יש סיכוי גדול יותר שנקבל מהם יחס אמיתי. אבל ברגע שאנחנו מתייחסים למישהו כאילו הוא חייב לנו יחס מסוים, אנחנו למעשה באים מעמדת התנשאות ומתייחסים אליו כאל נחות, כאילו הוא חייב לשרת את הדרישות שלנו, ואז זה בעיקר מעודד אותו להגיב מתוך אני חיצוני ולחזור להתנהגות של התקפי זעם. זה לא אומר שהאחריות העיקרית למצב של התקפי זעם שייכת לאותו אדם, אך גם לנו יש השפעה שיכולה לעודד או להפחית התקפי זעם.

ברגע שאנחנו מחוברים לעצמנו אנחנו נבקש, לא כי נדמה לנו שחייבים לנו, אלא כי אנחנו מרגישים שמגיע לנו יותר. וגם אם מישהו לא מוכן לתת לנו מה שביקשנו, במקום להגיב עם התקפי זעם, אנחנו לא נכנס איתו לריב, אלא נפעיל שיקול דעת אם עדיין משתלם לנו להמשיך איתו בשיתוף פעולה או לא, או לשנות את מידת שיתוף הפעולה.

במצב של תיאום ציפיות, לעולם לא תהיה סיבה לריב. וכדי שנהיה מתואמים אחד עם השני, קודם עלינו להקשיב לעצמנו ולהיות מתואמים בציפיות שלנו מול עצמנו.

ככול שאדם מקשיב לעצמו, הוא יודע יותר מה הוא מסוגל לתת ברצון ומתוך מוכנות אמיתית. ברגע ששני אנשים או יותר פתוחים זה עם זה ואומרים בגלוי מה הם מסוגלים לתת, שני הצדדים יודעים מה הם יכולים לתת, מה הם רוצים לקבל, ומה הם יכולים לקבל מהצד השני. יש בניהם תיאום ציפיות חיובי שמבוסס על בקשות ולא על דרישות.

 

התקפי זעם בירידה והתפייסות בעלייה

כמו שכל ריב נוצר מחוסר תיאום ציפיות, כל התפייסות נוצרת מתיאום ציפיות מחודש. בהתפייסות אמיתית אנחנו חושפים מה אנחנו באמת רוצים יכולים ומוכנים לתת זה לזה. תיאום ציפיות על בסיס בקשות זו לדעתי הדרך הכי יעילה לביסוס יחסים בריאים בכל סוג של קשר. יש ציפיות ברורות – איפה הגבול של מה שאני מוכן ולא מוכן לתת/לקבל. ועם זאת אין צפיות במובן של דרישות ולכן גם אין מתח. במצב זה לא רק שאין אפשרות לריב, אלא יהיה מאוד קל להמשיך לשתף פעולה ולהתקרב.

הציפיות נועדו כדי להבהיר מתי שיתוף הפעולה נשאר פורה ומתי הוא כנראה יהיה בנסיגה, או מתי נכון שתרד כמות ה"הטבות" שאנחנו מוכנים לתת זה לזה בלב שלם. אין פה שום דבר בנימה שלילית או בנימה של איום. מה שיש כאן זו פתיחות וכבוד הדדי כל אחד לרצון ולמוכנות האמיתית של השני.באופן זה נעזור לצמצם התקפי זעם. יחד עם זאת, אם התקפי זעם חוזרים ובאים לאורך תקופה ארוכה טיפול בכעסים ממטפל רגשי מנוסה זו הדרך הנכונה כדי לקבל את ההנחייה ואת הכלים שישנו מהשורש את הבעיה הרגשית שעומדת מאחורי אותם התפרצויות זעם.

‍‍‍‍‍‍הקטע לקוח מתוך ספר שכתבתי "הנחות, הנשגב וזה שיודע לאהוב"
למעוניינים ברכישה שלחו לי הודעה למספר 0524-871100

 למענה על שאלון אישי בנושא לחץ רגשי לחצו כאן

צלצלו (לחיצה על המספר)
או השאירו פרטים

כתבו לי ב WhatsApp

אפשר לכתוב 24/7 גם בשבתות וחגים ואחזור אלייך בהקדם

נגישות
Scroll to Top