התקפי זעם - האם לתקוף את המתקיף?

התקפי זעם האם לתקוף את המתקיף

כשאנחנו רואים אנשים המתבטאים באופן תדיר עם התקפי זעם, הרבה פעמים הם נראים כשאנשים אגו מנופח, שיותר מידי ממוקדים בעצמם, חסרי התחשבות ולפעמים אפילו נחשוב שהם "רעים".

אבל האם באמת התקפי זעם מעידים על אדם את טבעו האמיתי? רבים טועים לחשוב שאגו 
זו "המחלה הגדולה" של האנושות. למעשה הדימוי המופרז הוא רק "תופעת לווי" להרגל שהרבה פעמים מוסתר מעינינו. המחלה האמיתית שיוצרת את האגו המנופח זו אשמה עצמית.

למה אנחנו מרגישים חייבים לחשוב על מישהו שהוא רע? אולי כי עדיין לא סיימנו להאשים את עצמנו. איך זה קשור? אנחנו מרגישים במלחמה בתוכנו, ויש בנו דחף גדול להאשים אחרים בה, "הם התחילו".
האמת היא שריב התחיל כבר בתוכנו עוד לפני שנכנסו לריב עם אדם אחר. הריב התחיל כשהתחלנו להאשים את עצמנו.
נכון שגם התקפי זעם של אחרים יכולה להשפיע עלינו באופן שלילי, אבל המלחמה הפנימית הזו תיגמר רק שנפסיק להאשים את עצמנו. נכון שכדאי לשים גבולות ולעדוד התנהגות חיובית אצל אחרים. עם זאת כדאי לשאול, האם זו האחריות שלנו להפסיק את הריב הפנימי, את האשמה שבנו?

התקפי זעם ותדמית

הנטייה לנהוג באלימות בהכרח אומרת על אדם שהוא רע? או שאולי הנטייה של התקפי זעם מגיעה מחוסר חיבור של אדם לעצמו, עודף בביטחון מופרז וחוסר בביטחון אמיתי. לכן לדעתי לא הוגן להתייחס לבני אדם עם התקפי זעם כאנשים רעים.

כמובן שלא הייתי מסוגל לאנשים עם התקפי זעם, אם זה היה היחס שהייתי נותן להם. אגו נפוח, דימוי מופרז, יוהרה או איך שלא נקרא לזה, זה לא משהו שבחרנו באמת לפתח בעצמנו. אף אחד לא רוצה להיות מגלומן. נכון שקיים דחף כזה באדם אבל זה אומר שזה משקף רצון טבעי שבו. האמת היא שזה משקף חרדה שיש בו. ולכן כדי לעשות טיפול בכעסים לגברים או נשים, חשוב להסיר את הסיבה לחרדה הפנימית.

אגו מנופח, או דימוי מופרז זה דבר שאנו יוצרים כי אנחנו לא יודעים איך אחרת לקבל את עצמנו. אנחנו מרגישים כל כך רע עם עצמנו, שאנחנו חייבים להמציא משהו מוגזם כדי שנוכל לקבל את עצמנו איכשהו. לעומת זאת ככול שאנחנו יודעים יותר איך 
לקבל ולאהוב את עצמנו באמת, אנחנו פחות זקוקים לאגו מנופח, והוא יורד, לכן יורדים גם התקפי זעם.

זאת אומרת, ככול שאתה רואה אדם עם אגו נפוח יותר, זה אדם שסובל יותר מחוסר קבלה עצמית, על אף איך שנדמה שהוא לגמרי "עף על עצמו".

אנחנו לא מקבלים את עצמנו מספיק, כי התרגלנו לחשוב בצורה מאוד נוקשה, ביקרותית ומלאה אשמה, אז כשאנחנו אומרים לעצמנו "כמה אנחנו רעים/מפלצות
עם כל התקפי זעם האלו", הבנתם מה קורה? כן, המשכנו לחפור את הבור של האשמה והחרדות שממנו רצינו לצאת.

כמטפל רגשי, הדבר החשוב ביותר שעומד לנגד עיני זה לאפשר לאדם מולי לשנות את צורת ההתייחסות שלו לעצמו, כך שתהיה כמה שיותר מכילה ומקבלת – ומלאה בחמלה ורגישות קודם כל לעצמו. לשיחת ייעוץ ראשונית ללא עלות התקשרו – 0524871100, אביב עוז, מטפל רגשי.

צלצלו (לחיצה על המספר)
או השאירו פרטים

כתבו לי ב WhatsApp

אפשר לכתוב 24/7 גם בשבתות וחגים ואחזור אלייך בהקדם

נגישות
Scroll to Top